מוקדם יותר היום (חמישי), התקבל ראש הממשלה נתניהו בשירת "ימים על ימי מלך" כשנכנס לאולם בו נערך חידון התנ"ך העולמי.
העיתונאי ישראל א. גרובייס, היסטוריון ועורך המוסף התורני 'קולמוס' מבית 'משפחה', זעם על התופעה ופירט את ההיסטוריה של שירת "ימים", הנהוגה בהיכלי הישיבות לכבודם של גדולי תורה וראשי ישיבות. וכך הוא כותב היום:
"אני מביט בכניסה של ביבי לקול שירת 'ימים' ולא יכול שלא לחשוב כיצד מתגלגלים הדברים בהיסטוריה:
שלב א': שיר של הרבי מסקולען, שהחל לסמן כניסות של רעבעס חסידיים לטישים של חתונות. וכו'. בעיקר בויזניץ.
שלב ב': החסידים שמופקדים על הצד המוזיקאלי בכנסיה הגדולה ובמעמדי סיום הש"ס, מביאים את ההמנון הזה בעת כניסתם המעורבת של מרנן ורבנן החסידים והליטאים.
שלב ג': דגל התורה פורשת מאגודת ישראל, וכדי לסמן את המלוכה ואת ההמשכיות ("אנחנו האגודה האמיתית"), מקפידים לציין את כניסת המרן האחד והיחיד, ב"ימים" אדיר שכמותו לא ידע העולם. השיר הופך סמל לכניסת הרב שך.
שלב ד': העולם מתמלא בעשרות ראשי ישיבות ורבנים, ששואפים להיות מרן. תלמידיהם מבינים את השאיפה, ומאז כל כניסה של רב ליטאי בדרגת הרה"ג לאולם בריתות פותחת ב"ימים".
שלב ה': כמו שקורה כאן בכור ההיתוך, לאט-לאט ההמנון זולג גם לחקיינים החרד"לים שרוצים להיות חרדים אבל עושים באיחור. הליטאים עצמם כבר עוברים להמנונים חדשים, כמו 'לאורו' ו'צדיק כתמר'. והחסידים כבר מזמן ב"קול רינה וישועה".
שלב ו': והנה מגיע הרגע. ראש ממשלה חילוני נכנס לטקס שמורכב מהרבה יהודים חרד"לים ואלו לא מוצאים שום המנון טוב יותר מ"ימים".
שנותיו כמות דור ודור".