במהלך ההיסטוריה המודרנית, ארצות הברית התגלתה פעמים רבות כגורם מכריע במלחמות ברחבי העולם. כניסתה של המעצמה האמריקאית לזירת הקרב שינתה לא פעם את מאזן הכוחות והכריעה את תוצאות העימותים. בימים אלו, בהם רבים מצפים להתערבותה של ארה"ב בתקיפה באיראן והשמועות לכאן ולכאן מתרוצצות ועושות כנפיים במהירות, ננסה לסקור את הרגעים ההיסטוריים המשמעותיים בהם ארה"ב אכן התערבה והייתה גורם מכריע בהכרעת מלחמות.
מלחמת העולם הראשונה: הכוח הטרי שהכריע את המאזן
כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, והעולם כולו לא ידע מה ילד יום, ארצות הברית נקטה במדיניות של בדלנות ונייטרליות, בהתאם לדוקטרינת מונרו.
דוקטרינת מונרו היא עיקרון יסוד במדיניות החוץ של ארצות הברית, שהוכרז על ידי הנשיא ג'יימס מונרו בשנת 1823. הדוקטרינה קובעת כי יבשת אמריקה (צפון ודרום אמריקה) אינה פתוחה עוד לקולוניזציה אירופית, וכל ניסיון של מעצמה אירופית להקים קולוניות חדשות או להתערב בענייני מדינות עצמאיות באמריקה ייחשב כמעשה עוין כלפי ארצות הברית.
סבא"א מאשרת: זה הנזק שנגרם לכור הגרעיני באראכ
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הדוקטרינה נשענה על שני עקרונות מרכזיים: ארצות הברית לא תתערב בענייניהן הפנימיים של מדינות אירופה ולא תתערב בקולוניות האירופיות הקיימות באמריקה. מנגד, כל ניסיון של מדינה אירופית להרחיב את השפעתה או להקים קולוניות חדשות ביבשת אמריקה ייחשב כאיום על ביטחונה של ארצות הברית. ובעקבות העקרון הראשון בוחרת ארה"ב פעמים רבות שלא להתערב ולנקוט עמדה ניייטרלית.
אך למרות שהנשיא וודרו וילסון והקונגרס האמריקאי הצהירו על נייטרליות, ארה"ב סייעה לבריטניה באמצעות הלוואות ומשלוחי סחורות ותחמושת כבר מראשית המלחמה. אולם, רק ב-6 באפריל 1917, כשלוש שנים לאחר פרוץ המלחמה, הצטרפה ארה"ב באופן רשמי למלחמה לצד מדינות ההסכמה.
הגורם המיידי לכניסת ארה"ב למלחמה היה פרסומו של מברק צימרמן והחלטת גרמניה לחדש את מדיניות הלוחמה הבלתי מוגבלת בצוללות. אירוע קודם, הטבעת אוניית הנוסעים הבריטית "לוסיטניה" ב-7 במאי 1915, שבה נספו 1,198 נוסעים, בהם 128 אמריקאים, עורר זעם רב, אך לא הספיק להביא את ארה"ב למלחמה.
כוח המשלוח האמריקני לאירופה, בפיקודו של גנרל ג'ון פרשינג, שכלל כ-1.2 מיליון חיילים, החל לפעול בצורה משמעותית רק באפריל 1918. אולם, כוח טרי זה הכריע את הכף בין שני המחנות התשושים מארבע שנות מלחמה, והביא לניצחון צבאות הברית בנובמבר 1918. הדחיפה המורלית שנתנו החיילים הרעננים לבעלי בריתם הייתה מכרעת, למרות שהמשמעות הצבאית של הכוח האמריקאי בלחימה לא הייתה גדולה כשלעצמה.
במלחמה זו נהרגו למעלה ממאה אלף חיילים אמריקנים, כמחציתם בקרב וכמחצית ממחלות. למרות שנגררה למלחמה בחוסר רצון בולט של רוב אזרחיה ומנהיגיה, יצאה ארה"ב ממנה כמנצחת הגדולה, כמעצמת-על כלכלית וצבאית וכמנהיגה מוסרית של העולם המערבי.
מלחמת העולם השנייה: מהפרל הארבור ועד לניצחון המוחלט
התערבותה של ארה"ב במלחמת העולם השנייה הייתה מכרעת אף יותר. עד להתקפה היפנית על פרל הארבור ב-7 בדצמבר 1941, נקטה ארה"ב במדיניות של אי-התערבות ישירה בהתאם לדוקטרינת מונרו אותה הזכרנו קודם, אם כי סיפקה סיוע משמעותי לבעלות הברית באמצעות תוכנית "השאל והחכר" (Lend-Lease).
חוק "השאל והחכר", שנחקק ב-11 במרץ 1941, העניק לממשל האמריקאי סמכויות לספק לברית המועצות, בריטניה, צרפת החופשית, סין ומדינות בעלות ברית אחרות ציוד מלחמתי חיוני. במסגרת התוכנית, הזרימה ארה"ב סיוע בשווי של 50.1 מיליארד דולר, כאשר בריטניה קיבלה 31.4 מיליארד דולר, ברית המועצות קיבלה 3.4 מיליארד דולר, וסין קיבלה 1.6 מיליארד דולר.
לאחר ההתקפה על פרל הארבור, הכריזה ארה"ב מלחמה על יפן, ובתגובה הכריזו גרמניה ואיטליה מלחמה על ארה"ב. הכניסה הרשמית של ארה"ב למלחמה שינתה את מאזן הכוחות באופן דרמטי. היתרון הכלכלי העצום של בעלות הברית, שנבע בעיקר מכוח האדם והמשאבים האמריקאיים, היה אחד הגורמים החשובים לניצחונן במלחמה.
נקודת מפנה משמעותית במלחמה באירופה הייתה פלישת בעלות הברית לנורמנדי ב-6 ביוני 1944, המכונה "יום הנחיתה" (D-Day). בפלישה זו השתתפו כ-160,000 חיילים של בעלות הברית, כאשר כוחות אמריקאיים היוו חלק משמעותי מהם. עד סוף יוני 1944, הנחיתו בעלות הברית יותר מ-850,000 חיילים, 570,000 טון של אספקה, וכמעט 150,000 כלי רכב בחופי נורמנדי. פלישה זו העניקה לבעלות הברית את ההצלחה הנדרשת כדי להתחיל במבצעים שהובילו לשחרור אירופה הכבושה.
המלחמה הקרה: התערבויות אמריקאיות בצל העימות הגלובלי
מלחמת קוריאה (1950-1953)
מלחמת קוריאה הייתה אחת ההתערבויות הצבאיות המשמעותיות הראשונות של ארה"ב בתקופת המלחמה הקרה. ב-25 ביוני 1950, פלשו כוחות צפון קוריאניים לדרום קוריאה, ובתגובה, ב-27 ביוני, הורה הנשיא הארי טרומן לחיל האוויר והצי האמריקאי לסייע לדרום קוריאנים להדוף את הפולשים.
טרומן פעל לאחר שמועצת הביטחון של האו"ם קראה פה אחד למדינות החברות להציע סיוע צבאי לממשלה בסיאול. ברית המועצות, שיכלה להטיל וטו כחברה קבועה במועצת הביטחון, החרימה את ישיבות המועצה מאז ינואר 1950, מה שאפשר את קבלת ההחלטה (נמצאנו למדים שלא תמיד נכון להפגין בהעדר נוכחות, זה יכול להביא לתוצאה הפוכה מהמכוון).
ארה"ב סיפקה כ-90 אחוז מכוח האדם הצבאי וכמעט את כל המימון לכוח הבינלאומי שהוקם להדיפת הפלישה. התערבות זו מנעה את נפילתה של דרום קוריאה לידי הקומוניסטים והייתה חלק ממדיניות "הבלימה" האמריקאית נגד התפשטות הקומוניזם.
משבר הטילים בקובה (1962)
משבר הטילים בקובה באוקטובר 1962 היה רגע מכריע בהיסטוריה של המלחמה הקרה. לאחר שטיסות סיור אמריקאיות גילו טילים בליסטיים סובייטיים בקובה, במרחק של 90 מייל בלבד מארה"ב, כינס הנשיא ג'ון פ. קנדי את יועציו לדיון בתגובה האפשרית למצב המסוכן.
לאחר שקילת האפשרויות, החליט קנדי להטיל סגר ימי ("הסגר") על קובה כדי למנוע משלוחים נוספים של ציוד צבאי לאי. ב-22 באוקטובר 1962, פנה קנדי לאומה, הודיע על נוכחות הטילים בקובה ועל החלטת ארה"ב להטיל את הסגר, ודרש את הסרת הטילים.
המשבר הסתיים כאשר המנהיג הסובייטי ניקיטה חרושצ'וב הסכים לפרק את אתרי הטילים בקובה בתמורה להצהרה פומבית שארה"ב לא תפלוש לקובה והסכם חשאי להסרת טילים אמריקאיים מטורקיה. התערבות אמריקאית נחושה זו, שכללה שילוב של מוכנות צבאית ודיפלומטיה, מנעה הסלמה אפשרית למלחמה גרעינית.
מלחמת וייטנאם: התערבות שהסתיימה בנסיגה
מעורבותה של ארה"ב במלחמת וייטנאם החלה בשנות ה-50 והתגברה מאוד בשנת 1965 עד לנסיגתה ב-1973. הנוכחות הצבאית האמריקאית בוייטנאם הגיעה לשיאה באפריל 1969, עם 543,000 אנשי צבא שהוצבו במדינה. עד לסיום המעורבות האמריקאית, יותר מ-3.1 מיליון אמריקאים שירתו בוייטנאם, ו-58,279 נהרגו.
לאחר מלחמת העולם השנייה, הכריז הנשיא הארי טרומן על דוקטרינת "הבלימה" של הקומוניזם ב-1947, בתחילת המלחמה הקרה. מעורבות ארה"ב בוייטנאם החלה ב-1950, כאשר טרומן שלח יועצים צבאיים לסייע לצרפת נגד גרילות הוייט מין במלחמת הודו-סין הראשונה.
לאחר אירוע מפרץ טונקין ב-1964, הורה הנשיא לינדון ב. ג'ונסון על תקיפות אוויריות נגד צפון וייטנאם, והקונגרס אישר את החלטת מפרץ טונקין, שהתירה התערבות צבאית להגנת דרום וייטנאם. מתחילת 1965, המעורבות האמריקאית בוייטנאם הסלימה במהירות, עם השקת מבצע "רעם מתגלגל" נגד מטרות בצפון ושליחת 3,500 מארינס לאזור.
למרות המאמצים הצבאיים העצומים, ההתערבות האמריקאית בוייטנאם לא הצליחה להכריע את המלחמה לטובת דרום וייטנאם. בסופו של דבר, נסוגה ארה"ב מוייטנאם ב-1973, ובשנת 1975 נפלה דרום וייטנאם לידי הקומוניסטים. זוהי דוגמה להתערבות אמריקאית שלא הצליחה להכריע את המלחמה לטובת בעלת בריתה.
מלחמת המפרץ הראשונה: הדגמת עוצמה אמריקאית
מבצע "סופה במדבר", השלב הקרבי של מלחמת המפרץ הראשונה, החל במתקפה אווירית נרחבת של כוחות הקואליציה נגד מטרות בעיראק ובכווית הכבושה בידי עיראק, מה-16 בינואר עד ה-23 בפברואר 1991. בהובלת ארה"ב, ביצעה הקואליציה יותר מ-100,000 גיחות והטילה 88,500 טון של פצצות, שהשמידו תשתיות צבאיות ואזרחיות.
המתקפות הראשונות בוצעו באמצעות טילי שיוט מסוג AGM-86 ALCM שנורו ממפציצי B-52 סטרטופורטרס, טילי טומהוק ששוגרו מספינות מלחמה אמריקאיות במפרץ הפרסי, מטוסי תקיפה חמקניים F-117 נייטהוק חמושים בפצצות חכמות מונחות לייזר, ומטוסי F-4G ווילד וויזל ו-F/A-18 הורנט חמושים בטילי HARM נגד מכ"ם. ארסנל נשק בעל כוח אש עצום לכל הדעות.
התקפות ראשוניות אלה אפשרו למטוסי קרב F-14 טומקט, F-15 איגל, F-16 פייטינג פלקון, ו-F/A-18 הורנט להשיג עליונות אווירית מעל עיראק ולהמשיך בהטלת פצצות מונחות מצלמות ולייזר. המתקפה האווירית הסתיימה בעיקרה עד ה-23 בפברואר 1991 עם תחילת המתקפה הקרקעית של הקואליציה לתוך כווית.
התערבות זו של ארה"ב והקואליציה הבינלאומית הכריעה במהירות את המלחמה והביאה לשחרור כווית מהכיבוש העיראקי. רוב הצבא העיראקי הובס במהירות ובגדאד נכבשה ב-9 באפריל.
לאחר סיום מלחמת המפרץ הראשונה בפברואר 1991, סדאם חוסיין נותר בשלטון בעיראק, אף על פי שכאמור צבאו הובס והמדינה הוכנעה צבאית. יחס ארה"ב כלפיו באותה תקופה היה עוין: ממשל בוש האב ראה בו איום אזורי, אך בחר שלא להפיל את משטרו, מחשש להסתבכות צבאית עמוקה, חוסר הסכמה בינלאומית, ורצון להסתפק בשחרור כווית בלבד. מיד לאחר המלחמה פרצו מרידות של שיעים בדרום וכורדים בצפון עיראק, אך ארה"ב והקואליציה נמנעו מלהתערב ישירות, והמרידות דוכאו באכזריות על ידי משמר הרפובליקה של סדאם.
במקום הפלת המשטר, נקטה ארה"ב במדיניות "בלימה": הוטלו על עיראק סנקציות כלכליות קשות, הוקמו אזורי "איסור טיסה" להגנה על מיעוטים, והופעל פיקוח בינלאומי לפירוק נשק להשמדה המונית. סדאם הצליח לשרוד בשלטון בזכות שליטה צבאית הדוקה, דיכוי אכזרי של מתנגדים, וניצול הסבל ההומניטרי של עמו ככלי פוליטי מול הקהילה הבינלאומית.
לאורך שנות התשעים ועד 2003, ארה"ב המשיכה להפעיל לחץ כלכלי, דיפלומטי וצבאי מוגבל על עיראק, אך לא פעלה להפלת המשטר בכוח. רק בעקבות מתקפות 11 בספטמבר 2001 והחשש מהתחמשות עיראק בנשק להשמדה המונית, הוביל ממשל בוש הבן פלישה אמריקאית לעיראק במרץ 2003, שהביאה למפלת שלטונו של סדאם בעיראק. סדאם עצמו נמלט באפריל 2003 והצליח להישאר במסתור במשך כשמונה חודשים, עד שנתפס על ידי כוחות אמריקאיים ב-13 בדצמבר 2003, במבצע "שחר אדום" סמוך לעיר הולדתו תיכרית. לאחר לכידתו הוחזק במעצר, הועמד לדין בפני בית משפט עיראקי, הורשע בפשעים נגד האנושות, ונידון למוות. סדאם חוסיין הוצא להורג בתלייה ב-30 בדצמבר 2006, שלוש שנים לאחר שנלכד.
התערבויות בבלקן: סיום מלחמות יוגוסלביה
התערבות נאט"ו בבוסניה והרצגובינה
התערבות נאט"ו בבוסניה והרצגובינה הייתה סדרת פעולות שנקטה נאט"ו במטרה המוצהרת להשיג שלום ארוך טווח במהלך ולאחר מלחמת בוסניה. התערבות נאט"ו החלה כפוליטית וסמלית בעיקרה, אך התרחבה בהדרגה לכלול מבצעים אוויריים נרחבים ופריסת כ-60,000 חיילים של כוח היישום (Implementation Force).
במקביל, נפרס בבוסניה והרצגובינה כוח שמירת שלום גדול של האו"ם, כוח ההגנה של האו"ם (UNPROFOR), שהורכב ברובו מחיילי מדינות נאט"ו, בין השנים 1992 ל-1995. כוח תגובה מהירה (RRF), גם הוא תחת מנדט של האו"ם, הוקם באזור סרייבו בשלבים המאוחרים של הסכסוך.
בסוף 1995, הובילה המנהיגות האמריקאית להפיכת בוסניה למדינה בשלום יחסי - שלום שנאכף על ידי 60,000 חיילי ארה"ב ונאט"ו. התערבות זו סיימה מלחמה אכזרית שגבתה את חייהם של מאות אלפי אזרחים והביאה להסכמי דייטון לשלום.
מבצע "כוח בעלות הברית" בקוסובו
נאט"ו השיקה מבצע אווירי, "כוח בעלות הברית" (Operation Allied Force), במרץ 1999 כדי לעצור את האסון ההומניטרי שהתרחש אז בקוסובו. למרות המתחים, הברית החזיקה מעמד במשך 78 ימי תקיפות אוויריות שבהן בוצעו יותר מ-38,000 גיחות - 10,484 מהן גיחות תקיפה - ללא אבידה אחת בקרב בעלות הברית.
לאחר שתקפה תחילה את מערכות ההגנה האווירית של הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה, הסלימה נאט"ו בהדרגה את המבצע תוך שימוש במערכות המתקדמות והמדויקות ביותר, תוך הימנעות מפגיעה באזרחים ככל האפשר. בחירת המטרות נבחנה בדרגים רבים של פיקוד כדי להבטיח שהיא עומדת בחוק הבינלאומי, מוצדקת מבחינה צבאית, וממזערת את הסיכון לחיי אזרחים ולרכוש.
מבצע זה הביא לסיום המלחמה בקוסובו ולנסיגת הכוחות הסרביים מהאזור. לאחר שהתערבה בקוסובו כדי להגן על אלבנים אתניים מטיהור אתני, נאט"ו התחייבה באותה מידה להגן על הסרבים האתניים של המחוז מגורל דומה מאז פריסת כוח קפו"ר (KFOR) במחוז ביוני 1999.
התערבויות במזרח התיכון: מלחמה בטרור
מלחמת אפגניסטן (2001-2021)
זמן קצר לאחר מתקפות ה-11 בספטמבר 2001, הכריזה ארה"ב על המלחמה בטרור והובילה בהמשך מבצע צבאי רב-לאומי נגד אפגניסטן בשלטון הטאליבן. המטרה המוצהרת הייתה לפרק את אל-קאעידה, שביצעה את המתקפות בהנהגת אוסאמה בן לאדן, ולמנוע ממיליטנטים איסלאמיסטים בסיס פעולות בטוח באפגניסטן על ידי הפלת ממשלת הטאליבן.
בריטניה הייתה בעלת ברית מרכזית של ארה"ב, והציעה תמיכה בפעולה צבאית מתחילת ההכנות לפלישה. הנוכחות הצבאית האמריקאית באפגניסטן חיזקה מאוד את הברית הצפונית, שהייתה נתונה במאבק מול הטאליבן ועל סף הפסד במהלך מלחמת האזרחים האפגנית. לפני תחילת מאמץ המלחמה של ארה"ב, השתלט הטאליבן על כ-85% משטח אפגניסטן וכן על עיר הבירה קאבול, ובכך הגביל את הברית הצפונית למחוז באדאחשאן ולאזורים קטנים סביבו.
הפלישה האמריקאית ב-7 באוקטובר 2001 סימנה את השלב הראשון במה שהפך למלחמה בת 20 שנה באפגניסטן. הפלישה התקדמה במהירות במשך החודשיים הראשונים כאשר הקואליציה כבשה את קאבול ב-13 בנובמבר והפילה את הטאליבן עד ה-17 בדצמבר, ולאחר מכן הוקמו בסיסים צבאיים בינלאומיים ליד ערים מרכזיות ברחבי המדינה.
מלחמת עיראק (2003-2011)
ב-20 במרץ 2003, החלה פלישת עיראק בהובלת גנרל צבא ארה"ב טומי פרנקס, תחת שם הקוד "מבצע שחרור עיראק" (Operation Iraqi Freedom). כ-40 ממשלות נוספות השתתפו באמצעות אספקת כוחות, ציוד, שירותים, אבטחה וכוחות מיוחדים. בין אלה שנשלחו לכווית לקראת הפלישה היו 248,000 חיילים מארה"ב, 45,000 חיילים בריטים, 2,000 חיילים אוסטרלים ו-194 חיילים פולנים מיחידת הכוחות המיוחדים GROM12.
לפי גנרל טומי פרנקס, מטרות הפלישה היו: סיום משטרו של סדאם חוסיין. זיהוי, בידוד וחיסול נשק להשמדה המונית של עיראק. חיפוש, לכידה וגירוש טרוריסטים מהמדינה. איסוף מודיעין הקשור לרשתות טרור. איסוף מודיעין הקשור לרשת הגלובלית של נשק להשמדה המונית בלתי חוקי. סיום הסנקציות ואספקת סיוע הומניטרי מיידי לעיראקים. אבטחת שדות הנפט ומשאבי עיראק השייכים לעם העיראקי, ועזרה לעם העיראקי ליצור תנאים למעבר לממשל עצמי ייצוגי.
רוב הצבא העיראקי הובס במהירות ובגדאד נכבשה ב-9 באפריל. פעולות נוספות בוצעו נגד הצבא העיראקי, כולל כיבוש כירכוכ וטיכרית. כפי שכבר סופר, נשיא עיראק סדאם חוסיין וההנהגה המרכזית נמלטו למסתור בעוד כוחות הקואליציה השלימו את כיבוש המדינה. ב-1 במאי, הסתיימה תקופת הפלישה והחלה תקופת הכיבוש הצבאי.
סופו של דבר: השפעת ההתערבות האמריקאית על מהלך ההיסטוריה
לאורך המאה ה-20 וה-21, התערבויות צבאיות אמריקאיות הכריעו פעמים רבות את מהלכן של מלחמות ועיצבו את פני ההיסטוריה העולמית. מהכרעת מלחמת העולם הראשונה והשנייה, דרך עימותי המלחמה הקרה ועד למלחמות המודרניות במזרח התיכון, הייתה לארה"ב השפעה מכרעת על תוצאות הסכסוכים.
מחקר של מכון RAND בחן את ההשפעה של שליחת כוחות אמריקאיים להתערב במשברים בהם מעורבות בעלות ברית או מדינות שארה"ב תומכת בהן. המחקר מצא כי הצבת כוחות של ארה"ב בזירת החיכוך מקטינה את הסיכון להסלמה, ביחס למקרים בהם ארה"ב לא התערבה, ומבטיחה כמעט לחלוטין שלא תפרוץ מלחמה. ב-6 מתוך 21 התערבויות הייתה בכל זאת הסלמה, לעומת ב-2/3 מהמקרים בהם לא התערבה (כ-240).
עם זאת, המחקר מצא גם כי התערבות אמריקאית לא משפרת בהכרח את הסיכוי שבעלת הברית שלה תשיג את התוצאה האסטרטגית הרצויה מבחינתה, לעומת המקרים בהם ארה"ב לא התערבה. כמו כן, יש לציין כי הממצאים הם "נסיבתיים", כלומר העובדה שכתוצאה מהתערבות ארה"ב היו פחות מקרים של הסלמה, לא מחייבת שזאת הסיבה לכך. וכידוע, במחקר יש תוצאות שנחשבות ל'מתאמיות' שמראות רק על קשר אבל לא על סיבתיות ולכן לא שייך לומר מה גרם למה.
בין אם מדובר בהכרעת מלחמות עולם, בלימת התפשטות הקומוניזם, או במאבק בטרור הבינלאומי, התערבויות ארה"ב שינו את פני ההיסטוריה המודרנית והשפיעו על חייהם של מיליארדי בני אדם ברחבי העולם. ההיסטוריה מלמדת כי כאשר ארה"ב מחליטה להתערב באופן מלא בסכסוך צבאי, יש לכך לרוב השפעה מכרעת על תוצאותיו, אם כי לא תמיד בכיוון המתוכנן או הרצוי.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אך איך שלא יהיה, 'לב מלכים ושרים ביד ה'" כך שבנוגע לשאלה האם ארה"ב תתערב או לא, לאלוקים הפתרונים. ואם כבר פונים אנו בתפילה, אפשר כבר לבקש שנוכל לנצח את אויבנו גם ללא אף מדינה זרה, רק בסייעתא דשמיא, זה לא דבר חסר תקדים בהיסטוריה שלנו...
0 תגובות