אבי פיאמנטה ז"ל: אמן הרוק החסידי ששילב עולמות

אברהם (אבי) פיאמנטה (1956-2025) היה מוזיקאי, זמר-יוצר ונגן חליל צד ישראלי, שהותיר חותם עמוק על עולם המוזיקה היהודית והישראלית. יחד עם אחיו הגיטריסט יוסי ז"ל שהלך לעולמו לפני כמה שנים ממחלה קשה, הקים את 'להקת פיאמנטה', שהייתה חלוצה בשילוב רוק, ג'אז ומוזיקה מזרחית חסידית. פיאמנטה, חסיד חב"ד נלהב במיוחד, הצליח לגשר בין עולמות שונים, והביא את המוזיקה החסידית לקהלים רחבים, תוך שמירה על עומק רוחני ואותנטיות מוזיקלית.

ביוגרפיה מוקדמת וקריירה מוזיקלית

אבי פיאמנטה נולד בירושלים בשנת 1956. בילדותו ניגן על פסנתר, ומאוחר יותר למד לנגן על חליל צד, שהפך לכלי הנגינה המזוהה ביותר עמו. בשנות השבעים החל להופיע עם אחיו הגדול יוסי, ובשנת 1974 הקימו השניים את 'להקת פיאמנטה'. הלהקה זכתה לפופולריות רבה כשהיא משלבת מסרים יהודיים.

11 שנות העבודה של יידל ורדיגר על האלבום - השתלמו?! // ביקורת אלבום

נתנאל לייפר|03.07.25

בשנת 1977 הופיעו האחים פיאמנטה עם סטן גץ, נגן ג'אז בעל שם עולמי, ובסוף שנות ה-70 עברו לניו יורק, שם המשיכו להופיע והתקרבו לחסידות חב"ד. אבי פיאמנטה הפך לחסיד חב"ד והופיע פעמים רבות בפני הרבי זצ"ל.

בתחילת שנות ה-90 חזר לישראל והמשיך להופיע, תוך שמירה על קשר עם קהל מעריציו בארצות הברית. הוא שיתף פעולה עם אמנים רבים, ביניהם מרדכי בן-דוד, ישי ריבו, אברהם פריד ואריאל זילבר.

במבט לאחור, הדרך שעשה המוזיקאי והאמן הרוחני אבי פיאמנטה ז"ל – מאולמות הרוק ועד לבימת התשובה – הייתה אולי בלתי נמנעת. אך בעיניו, זו הייתה מסע של נשמה שחיפשה אור, והדחף הפנימי הזה החל הרבה לפני שחזרה בתשובה הפכה לשם דבר.

"אני קרוי על שם סבי מצד אמי, סבי אברהם, שהיה סוחר תכשיטים גדול בדמשק. בגיל 20 הוא חזר בתשובה, ובאופן טבעי – גם אותי הוא ניסה לקרב", סיפר פיאמנטה בראיון שערך בתכניתי 'המבקר', ב'כיכר השבת' לפני כארבע שנים.

הסב שימש כסוג של מקרב רחוקים, "מי שבא לצבוע לו את הבית – היה יוצא עם תפילין על הראש. עוד לפני שהכירו את חב"ד", סיפר פיאמנטה. כשהיה בן 13 – קנה לו תפילין, ובמשך השנים היה לוקח את נכדו לבית הכנסת. "הייתי אולי אחד מ-20 נכדים, אבל הייתי הכי קרוב אליו", העיד אבי.

הבית עצמו בו גדל אבי פיאמנטה היה מסורתי, כזה שבו שומרים מצות בפסח והולכים לסוכה בחג, אך לא מקיימים מצוות באופן מלא. הדמות התורנית הייתה הסבא. ממנו שמע לראשונה את הביטויים שהפכו אחר כך לשירים: "מצווה גוררת מצווה", "שלוחי מצווה אינם ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן". עוד לפני שמי מבני המשפחה שמר תורה ומצוות, הם כבר ניגנו את המסרים האלה – גם במועדוני רוק תל־אביביים.

ולמרות זאת, הדרך לתשובה לא הייתה מיידית. "הייתי מניח תפילין גם כשלא הייתי שומר שבת, ואז הייתי עוצר – כי הרגשתי שאני מרמה את עצמי. אבל משהו משך אותי כל הזמן חזרה. זה היה תהליך". את השינוי הגדול התחיל בשיחה עם ד"ר צבי קרן, מוזיקאי אמריקאי שחזר בתשובה. "שאלתי אותו: האם מותר לי ללמוד תורה אם אני עדיין לא מקיים? והוא אמר לי: אם הכוונה שלך היא שיום אחד תקיים – אתה לא רק יכול, אתה צריך ללמוד. משם התחילה החזרה המסודרת".

בשלב מסוים, כבר היה ברור שאבי בדרך. "הייתי נוסע להופעות בשבת, אבל כבר לא מדליק את האור במדרגות. לא הכל בבת אחת, אבל עם מטרה ברורה – לא אחזור אחורה".

המפגש הראשון עם חב"ד התרחש בטיול הופעות בצפון אמריקה: "נסענו לייצג את ישראל בארה"ב ובקנדה, בחגיגות ה־30 למדינה. באחד הימים עברנו בקראון הייטס, אימא אמרה: כאן הרבי מילובביץ'. נכנסנו למנחה. כמה חודשים אחרי זה שוב עברנו שם – הפעם בדרך לפגישה עם מפיק – ונכנסנו שוב. זה כבר התחיל לבעור".

כאן החלו קשרים עם בחורי חב"ד מקומיים, שהזמינו את אבי לאירוע עם משלחת צופים ישראלית. הוא ביטל ערב החלקה על הקרח כדי להצטרף – ומצא את עצמו נפעם מהשילוב שבין הקפדה ופתיחות: "הם שומרים הכל – אבל מקבלים כל אחד. זה היה פלא".

המפגש הגורלי עם הרבי הגיע אחר כך: "כשהגעתי לקראון הייטס, ראיתי את הרבי – צדיק שמחייה את היהדות. פתאום הבנתי שהתורה היא לא דבר כבד וחשוך, אלא האור הכי גדול. והרגשתי שאני רוצה להיות שליח בעצמי". מאותו רגע – אבי הפך לחסיד בכל ליבו: "כל מה שהרבי דיבר עליו, אני ניסיתי להיות הראשון שמיישם".

גם אחיו, יוסי פיאמנטה, נכנס באותה תקופה לתהליך דומה. "הוא גילה חוברת שנקראת וידויו של מקובל, קרא, ואמר – כל השאר זה שטויות. רק התורה שלנו אמיתית. אני נדלקתי ממנו – והמשכנו יחד".