שאלה
דייר בבית משותף גורם מעת לעת למטרד ניקיון ומעביר אשפה בחדר המדרגות באופן שמותיר סימני לכלוך.
דיירים בבניין טענו כנגדו כי חלק משתלום דמי ועד הבית מיועדים לצורך ניקיון חדר המדרגות והחצר, וממילא התנהלותו של הדייר בעניין העברת האשפה גורמת להם לנזקים ומורידה את ההשקעה בניקיון הבניין לטמיון והם נדרשים לנקות את הלכלוך שנוצר בעצמם ועל חשבונם.
בעל הדירה שאיננו מקפיד על הניקיון טען כנגדם כי ממילא ועד הבית מפעיל מנקה בבניין וכי הסרת הלכלוך שנגרם מפינוי האשפה יכול להיעשות בקלות וללא קושי מיוחד ולכן אין הוא חייב לשלם בשל הלכלוך ומטרד הניקיון שאיננו נזק ממשי.
הדין עם מי ?
תשובה
כתב בנתיבות המשפט (חו"מ סימן שמ סע"ק ג) כי נזק לנכס ממוני הוא כל שינוי מהמצב הראשוני שמצריך איזו פעולה לצורך השבת המצב לקדמותו ואף אם נדרשת פעולת תיקון קלה ופשוטה וז"ל: "אלא ודאי דכל מזיק מחוייב להחזיר הנזק שיהיה כמות שהוא בראשונה כל שניכר היזקו אף שלא נשתנה לגמרי."
לאור האמור עולה כי גם נזק הנגרם מלכלוך קל אשר נדרשת פעולה פשוטה להסרתו הרי שהוא מוגדר כנזק המטיל חיוב ממוני על מי שגרם אותו ולכן על המזיק בגרימת לכלוך ושינוי מצב הניקיון לשלם את גובה התשלום שנדרש להסרת הלכלכוך והשבת המצב לקדמותו.
במקרה דומה של נזק לעניין לכלוך בגד כתב בחוט השני (מילי דנזיקין עמ' שלו) "מי ששאל בגד מחבירו, ולכלכו מחמת חוסר זהירות, צריך לשלם לו כיבוס הבגד..."
בנוסף לחיוב הממוני יש לטעון כי מי שאינו מקפיד לשמור על ניקיון חדר המדרגות והשטחים המשותפים בבניין הרי שחל עליו גם איסור כדין כל מזיק אשר מלבד החיוב הממוני חל עליו גם האיסור להזיק.
נפסק להלכה בשולחן ערוך (חו"מ סימן שעח סעיף א) כי יש איסור להזיק וזאת מלבד החיוב הממוני לשלם את דמי הנזק וביאר הסמ"ע (חו"מ סי' שעח סע"ק א) כי מקור פסק השולחן ערוך הוא מדברי הטור (חו"מ סי' שעח) הסובר כי האיסור להזיק נלמד מהלאו של "לא לתגזול".
ביד רמה (בבא בתרא כו ע"א) כתב כי האיסור להזיק נלמד מהמצווה של ואהבת לרעך כמוך וז"ל "דאסיר למגרם מידי דאתי מיניה היזקא לאינשי, אי משום לפני עור לא תתן מכשול ואי משום ואהבת לרעך כמוך."
ובלבוש (חו"מ סי' שעח סעי' א) ביאר כי במעשה הנזק אף עובר על איסור של בל תשחית שהרי אסרה תורה להשחית את ממון עצמו ללא כל תועלת וממילא יש ללמוד קל וחומר שאין לאדם להשחית את ממון חברו וז"ל: "... שמע מינה כשם שאסור לגנוב ולגזול ממון חבירו כך אסור להזיק ממון שלו, אלא דבגונב וגוזל החמירה לעבור עליו גם בלאו להלקותו, אבל במזיק אינו אלא איסור דאורייתא ולא מלקות, ואין לומר דאפילו איסור נמי ליכא אלא שאם הזיק חייב לשלם ומותר להזיק על מנת לשלם, ועל זה כתבה התורה כל דיני נזיקין שישלם, הא מילתא דפשיטא היא, ועוד דהא אסרה תורה בבל תשחית אפילו בממון עצמו קל וחומר בשל חבירו, ואפילו לגרום נזק לחבירו אסור אלא שיש צד גורם שחייב לשלם ויש צד גורם שפטור כאשר יתבאר בעזה"י [בסימן שפ"ו], אבל איסורא מיהא בכוליה איכא."
סיכום
מן האמור עולה כי קיים איסור להזיק אף באופן שהסרת הנזק יכולה להיעשות באופן קל ופשוט וממילא ככל שאכן הלכלוך בחדר המדרגות מסב נזק ממוני הרי שמלבד האיסור בגרימת הנזק על המזיק [המלכלך] לשלם ולהשיב לדייר שניקה על חשבונו את עלות ניקוי הלכלוך, כגון עלות חומר הניקוי, המים, המטלית וכדומה.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה התלויה בנסיבות הפרטניות של כל מקרה לגופו