לפני מאה וחמישים שנה הועלתה על הכתב אמירה כואבת המתאוננת על ירידת הדורות: "לפנים בישראל כל נפש תאחזנה פלצות בשומעה קול הקורא קדוש אלול".
את המשפט המפורסם הזה כתב ר' ישראל מסלנט, מחולל תנועת המוסר. הוא מתאר כאב גדול על כך שבימיו, כשבירכו את חודש אלול, אנשים כבר לא התמלאו פחד ורעדה כדרך שהדורות הקודמים נהגו.
כמין מסורת שכזו, בכל חודש אלול מחדש, צפה ועולה התחושה הלא נעימה, בלשון המעטה, מה היה אומר רבי ישראל זצ"ל על האלול שלנו...
אבל יש סיפור מדהים שסיפר החפץ חיים, סיפור שיכול לתת הרבה חיזוק.
בתקופתו של גאון ישראל זצ"ל היה בעל מאפייה שהתאונן בפני החפץ חיים על הקושי הגדול בעיסוק שלו, קושי שמכביד עליו להביא פרנסה לביתו.
מדי יום עליו להשכים קום ולהסיק את התנור, כדי שיהיה חם דיו לאפיית הלחמים. משם הוא פונה לעיסוק הקשה של הכנת הבצק — מערבוב החומרים, דרך הלישה המפרכת, ועד ההוצאה מהתנור בזמן המדויק, שלא יישרף או יישאר לא מוכן.
אבל גם שם לא תם המסע המפרך: עליו להמתין ללקוחות שיבואו, ימשמשו בסחורה, ולבסוף אולי יקנו משהו. ואם בסוף היום נותרה סחורה — אבד עליה הכלח, ולא יוכל למוכרה עוד, שהלקוחות מצפים לסחורה טרייה, כאמרה הידועה "תנור אחרון בלבד".
ניסה החפץ חיים לנחם אותו, לחזק ולעודד באומרו שברכת ה' היא תעשיר, ובוודאי יזכה לפרנסה בנקל.
בשנת תרע"ד התקדרו השמים ומלחמה כללית ומפחידה נפלה על כל יבשת אירופה. הימים היו ימי אימה, בהם איש לא ידע מה ילד יום. החפץ חיים הסתובב ברחובות ראדין, בודק מה יוכל לעשות למען תושבי עירו הכאובים. לפתע פגש יהודי, ועל פניו לא השתקפה העננה הכבדה כלל. היה זה האופה, שחיוך גדול שפוך על פניו, והוא הולך ברחוב לא שפוף, ולא מזיע על התנור הלוהט במאפייה.
התפלא החפץ חיים ושאל: "לשמחה מה זו עושה? הרי אם כל השנה דאגת לפרנסה מחמת עבודה קשה, כעת ודאי הדאגה כפולה ומכופלת!"
ענה האופה: "כבוד הרב, ההפך הוא הנכון! בעבר הלקוחות היו בררנים מאוד, מעקמים את האף על סחורה שלא נראתה מספיק טוב או שלא קלעה לחיכם. כיום, בשעת צרה ומלחמה, אנשים כבר אינם בררנים, הם קונים כל מה שיש על המדף. ותוך שעות ספורות חיסלתי את כל המלאי שלי".
עלו דמעות בעיני החפץ חיים. הוא נשא עיניו למרום ואמר: "ריבונו של עולם, בעבר היה לך 'לוקסוס' לבחור דווקא מצוות ומעשים טובים משופרים, הנעשים מתוך קדושה וטהרה. אבל היום, שהזמנים ירודים, אתה חוטף כל מצווה שיש. וכל מעשה טוב קרנו עולה פי מאה ממה שהיה פעם!"
דברי החפץ חיים מקבלים יותר ויותר תוקף בזמננו.
הימים ימי מלחמה, והדאגות רבות. עם ישראל מצוי באחת התקופות הקשות ביותר ללומדי התורה ובכלל. דווקא בימים אלו נבין שהערך של כל מצווה שנעשה, של כל תפילה שנתפלל, הוא עצום ורב.
מורי ורבי, הר"ר ברוך מרדכי זצ"ל, היה אומר תמיד: בידוע שראשי התיבות "אלול" הן "אני לדודי ודודי לי". אם אדם רוצה לקבל השפעות טובות ממרום הוא חייב לעשות את הצעד הראשון. כדי שיתקיים "ודודי לי", חייב להיות קודם "אני לדודי".
ננצל את חודש אלול הקדוש הזה כהלכתו, ונזכה להביא עלינו ועל כל כלל ישראל שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה. אמן.
0 תגובות