לומדי הדף היומי עסקו השבוע בגמרא במסכת בבא בתרא, דף קנה (ע"ב) שם דנה הגמרא בעדות קטן - במקרה בו שני אנשים עומדים לדין, ואין עדות זמינה מלבד עדות של קטן. הגמרא קובעת שקטן פסול לעדות, על פי הפסוק "ועמדו שני האנשים" - ממנו לומדים חז"ל שאנשים כשרים יכולים להעיד, לא קטנים.
רש"י בפירושו של לגמרא זו. מוסיף טעם לפסילת עדות קטן: "דאין עדות אלא שאתה יכול להזימה". כלומר, מכיוון שקטן אינו בר עונשין, אין אפשרות להענישו אם יתברר ששיקר בעדותו, ולכן אין לקבל עדות כזו.
השאלה המתבקשת היא מדוע רש"י ראה צורך להוסיף טעם משלו, בנוסף לפסוק המפורש בתורה, הרי דברי התורה לכאורה מספיקים כדי לפסול עדות קטן?
עדות קטן - שלושה הסברים לפסול
ה"צמח צדק" מסביר שדברי רש"י חשובים במקרה של ספק - אם לא ברור האם העדים גדולים או קטנים. במקרה כזה, פסוק התורה לבדו אינו פותר את הספק, אך דברי רש"י מכריעים את הכף: גם אם העדים "ספק קטנים", עדיין לא ניתן להענישם, ולכן עדותם פסולה.
רבי עקיבא איגר מציע זווית אחרת, וטוען שישנם מקרים בהם אין אפשרות להעניש עד על שקר גם אם הוא גדול. לדוגמה, אדם המעיד שראה את הלבנה בחידושה, אך מתברר ששיקר, לא ייענש, מכיוון שלא התכוון להזיק לאיש. במקרה כזה, רק פסוק התורה יכול לשמש בסיס לפסילת עדות קטן, שכן טעמו של רש"י אינו רלוונטי.
ה"חידושי הרי"ם" מביא דוגמה נוספת בה טעמו של רש"י אינו מספיק. במקרה זה, אדם טוען שהוא קטן, ושני עדים מעידים שהוא גדול. אם יתברר שהאדם אכן גדול, ניתן יהיה להענישו על עדות שקר, ולכן טעמו של רש"י לא תקף. במצב זה, רק פסוק התורה, שקובע באופן חד משמעי שקטן פסול לעדות, יכול לפסול את עדותו של אותו אדם.
| קרדיט ע' מאהד"ה