הם לא נראים כמאמינים.
אבל הם ממלאים את חצרות הרבנים בבקשת ברכה, עצה ותושיה.
הם סומכים עליהם בעיניים עצומות. בעניינים אישיים, עסקיים, ובהחלטות גורליות רבות.
האם הם חיים בסתירה פנימית?
להבדיל – היה כבר מי שאמר שהוא לא מאמין. מהרגע הראשון הוא מצהיר בקול גדול:
מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל , לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ. (ה,ב ).
הוא מסרב להכיר בקב"ה, ומסרב לשלח את ישראל מארצו.
הסירוב הזה גורר את עשרת המכות שנועדו – בין היתר – לתת לו ולעמו שיעור באמונה – וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת-יָדִי עַל-מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם. (ז, ה).
אלא שגם המכות הללו לא השפיעו עליו כ"כ מהר. הוא חוטף מכה אחר מכה, המכות משתקות לחלוטין את כל ארץ מצרים. הם גורמות נזק עצום לאזרחים ולכלכלה המצרית, והוא בשלו.
כך למשל, אחר מכת דם מתארת התורה:
וַיִּפֶן פַּרְעֹה וַיָּבֹא אֶל-בֵּיתוֹ וְלֹא-שָׁת לִבּוֹ גַּם-לָזֹאת.
כביכול - המכות "עברו" לידו, לא "הזיזו" לו.
פה ושם, במהלך המכות אנו מגלים סדקים כלשהם בחומה הבצורה הזו ששמה פרעה, אך גם הם לא משפיעים עליו לטווח ארוך. התוצאה הכללית [עד למכת בכורות] היא:
וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת-הָעָם.
עצבי ברזל היו לו לפרעה, למרות המראות האלוקיים והעוצמתיים שהוא חווה, הוא לא מאמין עד כדי "מסירות נפש".
ואמנם נכון הדבר שהקב"ה הכביד את לבו כפי שמופיע מספר פעמים בפרשיותינו, אלא שכבר כתב רש"י שבחמשת המכות הראשונות לא הייתה הכבדת הלב מצידו של הקב"ה, ופרעה הרשיע מצד עצמו. [ראה רש"י ז, ג. וע"ש עוד שלכן בחמשת המכות הראשונות לא נאמר וַיְחַזֵּק ה' את לב פרעה אלא וַיֶּחֱזַק לב פרעה.]
יתירה מזו, הלא חוץ מן המכות הללו חווה פרעה גילויים אדירים נוספים, שהיו אמורים לגרום לו להאמין.
למשל, משה רבינו. הוא הלא גדל בביתו, בתו בתיה גידלה אותו ואף שילמה עליו את הוצאות המינקת. היה זה אותו תינוק שבגללו הוא גזר כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, והנה – עצת ה' היא תקום – הוא הסתובב בין רגליו, בתוככי ארמונו והוא היה בן טיפוחיה של בתו.
פרעה שנלחם כל כך נגד "מושיען של ישראל" - מגדל אותו.
בהמשך הדרך הוא אף ניסה להרוג את משה – בעקבות הריגת המצרי ע"י משה – ובדרך נסית ניצל משה [ראה ב, טו וברש"י שם: מסרו לקוסטינר להרגו, ולא שלטה בו החרב, הוא שאמר משה (יח ד) ויצילני מחרב פרעה.]
כך שמשה רבינו עצמו היה "נס מהלך" מכל הבחינות, ובוודאי בעיניו של פרעה.
והנה, אותו משה, מגיע בשליחות ה' לפרעה ע"מ שהוא ישלח את בני ישראל מארצו. ופרעה לא נע ולא זע.
הוא גם רואה, שלמרות כל הגזירות על עם ישראל, הם פרים ורבים שלא כדרך הטבע עד כדי ששה בכרס אחד, כמתואר בפרשה הקודמת: וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ.
האם פרעה לא חש ביד ה' שמנהלת את הדברים?
איך הוא לא מעלה על דעתו, "אולי בכל אופן"....
פרעה נתפס – לכאורה - כאתאיסט מוחלט. מי שלא מאמין בכלום. גם לא נוכח גילויי האלוקות האדירים אותם הוא וכל עמו חוו על בשרם.
מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ?! – הוא שואל בהתרסה.
האם פרעה לא "האמין"?
המעניין הוא שה"כופר" הזה האמין בהרבה מאוד דברים אחרים. אמונה עיוורת ממש.
לאורך כל הדרך אתה מגלה שפרעה הוא "מיסטיקן" לא קטן.
הוא מאמין בחכמים, בחרטומים ובמכשפים למיניהם.
הוא מאמין גדול באסטרולוגיה עד כדי כך שבעקבות דברי אצטגניניו הוא גוזר על כל עמו את אחת הגזירות האכזריות ביותר:
כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ.
שוו בנפשכם, מלך שגוזר גזירה אכזרית וקורעת לב שכזו, אך ורק על סמך דבריהם של אצטגניניו.
משמע, פרעה יודע להאמין. באסטרולוגיה. בלטיהם ובלהטיהם של חרטומים ומכשפים. אותם אילו שהוא מרבה להשתמש בשירותיהם ע"מ להפריך את מעשי המופת של משה ואהרן, כמופיע בפרשה.
רק בה' הוא לא מאמין כי - מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ?!.
כאן הוא נזקק למנה גדושה של מכות והוכחות כואבות, שיפגעו בו ובכל עמו, עד שהוא יכיר ויאמר -
ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים (ט, כז).
האם גם אצטגניניו, חרטומיו ומכשפיו, נדרשו להוכיח את עצמם בצורה כזו ע"מ שהוא יאמין בהם?!
כולם מאמינים – השאלה היא רק במה?
משמע, אמונה היא דבר בסיסי ושורשי שנטוע בלב כל אחד ואחד. בכל נפש ונשמה.
כל אדם נולד עם אמונה בקרבו, כל יצור אנוש יודע שהוא נברא ויש מי שברא אותו.
יתירה מזו, האדם כל חייו מחפש להתקשר אל אותו מקור עליון, שברא אותו, משגיח עליו ומכוון את צעדיו.
ובנוסף, כפי שכתבנו באריכות במאמרינו בשבוע שעבר ["והעיקר לא להתנתק"], כל אדם זקוק לעוגנים ולתחושת שייכות. [שם הרחבנו אודות תחושת השייכות שהאדם זקוק לה מבחינה חברתית, וכן אודות הקשר אל המקום, ועאכ"ו – נכון הדבר מבחינה רוחנית, וכדלהלן].
האדם צריך חיבור. קשר. חיבור לדבר נעלה ורוחני יותר.
בשביל לחיות הוא מוכרח להיאחז במשהו. אחרת, הוא ירגיש כסומא באפילה, לאורך כל חייו.
זכה, אחוז הוא באמונת איתן, במקור החיים. הקב"ה, אלוקינו ואלוקי אבותינו.
לא זכה, הוא בורא ויוצר לעצמו "דת" חדשה. דת האסטרולוגיה, דת המכשפים, דת "הקוראים ב....".
להיות שייך ל"דתות" הללו זה יותר קל, פחות מחייב. אין תרי"ג מצוות. לא צריך "להיזרק" מהמטה בשביל להספיק את זמן ק"ש. לא צריך להתפלל שלוש תפילות במניין. וגם שבת לא צריך לשמור.
מה שהדתות הללו כן מחייבות זו אמונה עיוורת. וזה גם כל מה שהם נותנות למאמיניהם.
כי זה הכלל, כולם מאמינים, השאלה היא רק במה.
[נעיר רק שאין כאן המקום להאריך על היחס של התורה וחז"ל לחכמת האסטרולוגיה, והדברים ארוכים. כוונתינו היא למי שהופכים את הדברים ל"דת" וד"ל.]
מחפשים משענת
וכך, אנו מוצאים אנשים נורמטיביים, חכמים ו"נאורים" שמאמינים בכל מיני... הם לא יפתחו את השבוע כל עוד הם לא קראו את "התחזית השבועית"....
פתאום הם מאמינים. למה?
פשוט, אי אפשר אחרת. מוכרחים משענת.
הביטו – להבדיל – בפרעה, מלך קשוח וכופר, הנה - גם לו יש אלוהים. הכוכבים והמזלות. הכישופים. מעשי החרטומים. הוא אף עשה עצמו אלוה. רק לא אלוקי ישראל.
כי כך היא נשמת האדם, נכספת היא אל בוראה, אל הרוחני והנעלה, אא"כ בעליה מחפה עליה באמונות טפילות למיניהם. תחליפים מלאכותיים שאין מאחריהם כלום.
היא לא שבעה מכל האמונות הללו. וסוף האמת להתגלות. עינינו הרואות.
ה"תחליפים" הללו מתחלפים חדשות לבקרים. בכל דור ודור אנו שומעים על אידאות חדשות. ה"דת" של אתמול פג תוקפה, צריך כבר משהו עדכני יותר....
החיפוש עדיין נמשך. הנשמה לא באה על סיפוקה.
קראו קצת בספרי ההיסטוריה אודות האידיאות ששטפו את העולם לפני עשרות שנים, ותבחנו מה נשאר מהם. מה נשאר למשל מהקומוניזם. תנועה שבזמנו סחפה המונים, אף היו מי שחרפו את נפשם למענה, איפה היא היום?!
ב"ה ולשמחתינו רבים מאותם ה"מחפשים" בדורינו מוצאים את מקומם אצל אותם הרבנים שמאירים את חייהם באור רוחני אמיתי. אור שמקשר אותם אל הקב"ה.
או, או – הבחירה בידך
כמדומה שניתן למצוא רמז לכל הרעיון בפסוקים הבאים (דברים יח, ט ואילך), שימו לב:
כִּי אַתָּה בָּא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא-תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. לֹא-יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ-וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל-הַמֵּתִים. כִּי-תוֹעֲבַת ה' כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ.
ומפרש רש"י שם: התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו.
התורה משרטטת לאדם שני דרכים. דרכם של קוסמי הקסמים, המנחשים והמכשפים, לעומת – להבדיל – תמים תהיה עם ה' אלוקיך – התהלך עמו בתמימות ותצפה לו.
או, או. הבחירה בידך. ובחרת בחיים.
צדיק באמונתו יחיה
ידועים דברי חז"ל במכות (כד, א): בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר (חבקוק ב) וצדיק באמונתו יחיה.
האמונה היא חיים. אי אפשר בלעדיה. היא מעניקה חיים ומאירה אותם.
אל נא נסתיר את דרכה.
באמונתינו נחיה.
שבת שלום!