1:
פרשתנו מתחילה בדיני ״טומאה וטהרה״ וזאת ההזדמנות לדעת כמה כללים בסיסיים בנושא הזה.
ישנן שש דרגות בטומאה.
א: החמורה מכולן קיימת באדם מת ונקראת ״אבי אבות הטומאה״.
ב: הדרגה הבאה היא ״אב הטומאה״, שייכת גם במי שנגע במת ועוד אחד עשרה מקרים שהמאפיין שלהם הוא שהם עצמם המקור והסיבה לטומאתם ולא בגלל שנגעו בדבר טמא אחר.
ג: הדרגה השלישית היא ״ולד הטומאה״ ונקראת גם ״ראשון לטומאה״, טומאה זאת חלה מחמת נגיעה או התעסקות עם ״אב הטומאה״.
טומאה זו שייכת באדם, בכלים ובאוכלין ובמשקין בין חולין ובין קודשים.
ד: הדרגה הרביעית היא ״שני לטומאה״ והיא נמצאת בכל דבר שנגע ב״ולד הטומאה״ (שנקרא גם ראשון לטומאה).
דרגה זאת נמצאת רק באוכלין ובמשקין.
(אדם או כלים אינם נעשים ״שניים לטומאה״).
ה: הדרגה החמישית היא ״שלישי לטומאה״ והיא אפשרית רק בטהרות - במאכלים שרק הטהורים רשאים לאכול, כגון תרומה וקודשים.
היא תהיה אסורה במקרה שאוכל כזה נגע ב״שני לטומאה״.
ו: הדרגה השישית היא ״רביעי לטומאה״ ושייכת רק בקודשים - אוכלין ומשקין שקדושים בקדושת הגוף כגון בשר קורבנות ומנחות, במקרה שנגעו בדבר שהוא ״שלישי לטומאה״.
עד כאן דרגות הטומאה ו״רביעי לטומאה״ אינו יכול לטמא יותר.
2:
״וידבר ה׳ אל משה לאמר, דבר אלי בני ישראל לאמר, אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים.., וביום השמיני ימול בשר עורלתו, ובהמשך כתוב: ״ואם נקבה תלד וטמאה שבועיים..״.
לכאורה קשה מדוע כתוב פעמיים ״לאמר״? - ״וידבר ה׳ אל משה לאמר דבר אל בני ישראל לאמר..״?
כפילות זו על שום מה?
עוד צריכים להבין, מדוע אשה יולדת נהיית טמאה?
אשה שקיימה את מצוות ״פרו ורבו״, אשה שנושאת בבטנה תינוק שבמשך תשעה חודשים זוכה שמלאך ה׳ מלמד אותו את כל התורה כולה, אשה כזאת הרי היא בגדר ״בית מדרש מהלך״.
מה קורה בלידה שהופך אותה לטמאה?
מילא אם ילדה חס ושלום תינוק מת, אפשר עוד להבין, אך אם תינוק חי ילדה, הרי רק הקב״ה בעצמו אחראי לכל לידות עם ישראל, כמו שלמדנו שזהו אחד משלושת המפתחות שנמצאים רק אצלו.
מה היא לידה? - ליד ה׳.
עוד קשה, מדוע כשיולדת בן זכר, היא טמאה שבעת ימים, אך כשיולדת נקבה, טמאה שבועיים?
מהו ההבדל המהותי בין זכר לנקבה בנושא טומאה.
3:
שאלה זאת שמעתי מהדרשן הרב ברוך רוזנבלום שליט״א, וכדי לענות עליה נמשיך בעוד שאלה.
לכאורה צריך להבין, מדוע כששוכב מת יהודי בתוך חדר, אפילו הוא תינוק בן יומו, כל מי שנמצא באותו חדר, נטמא.
אך במקרה שיש אפילו מאה גופות של גויים בתוך חדר, אף אחד מיושביו לא נטמא.
מדוע? מה ההבדל בין גופת יהודי לגוי?
מסביר ה״אור החיים״ הקדוש על ידי משל.
אם ניקח שתי קערות, אחת מהן מלאה פירות רקובים והשניה מלאה בדבש.
נרוקן אותן ונבדוק, האם כשיבואו הזבובים, לאן הם ימשכו? לקערה עם השאריות של הפירות הרקובים, או שמא לקערה עם שאריות הדבש?
מסתבר שהזבובים ימשכו דווקא לשאריות הדבש.
ממשיך ה״אור החיים״ הקדוש ומסביר, נשמה שנמצאת בגופו של יהודי, משולה לדבש.
כאשר היא נפרדת מהגוף, כל כוחות הטומאה נמשכים לאותה גופה, כדי להנות מ״שאריות הדבש״.
אך דווקא לגופה שהיתה בה נשמה מיוחדת של יהודי, לא לגופה שהיתה בה נשמה של גוי, שהרי אחת כזאת משולה ל״פירות רקובים״.
לפי מובן מדוע גופת יהודי מטמאת, כי עזיבת הנשמה גורמת לכוחות הטומאה להכנס לתוכה, וכוחות אלו, הם אשר מטמאים.
כעת אפשר להבין, מדוע אותה אשה שנושאת בביטנה את התינוק שלומד מהמלאך את כל התורה כולה, נטמאת בלידתה.
מה יקרה לאשה זו ברגע שתלד? המלאך מסתלק ועמו כל התורה הקדושה, מה שגורם לכל כוחות הטומאה להכנס לתוכה של היולדת כדי לתפוס שאריות קדושה.
כוחות טומאה אלו, הם אשר מטמאים את היולדת.
אם ככה קשה, מדוע אצל זכר היא טמאה רק שבוע ואצל נקבה שבועיים?
הרי ההגיון אומר הפוך, אצל זכר נמצא המלאך הרבה יותר זמן מאצל נקבה, שהרי את התינוקת אין עניין ללמד את כל התורה כולה, אלא רק את המצוות ההכרחיות לה,
אם כן היה אמור להיות שאצל תינוק זכר תטמא שבועיים, ואצל נקבה רק שבוע.
על שאלה זו עונה התורה הקדושה מייד בפסוק השני.
מדוע טמאה שבוע? כי ביום השמיני נימול בשר עורלתו.
מה קורה כשעושים ברית לתינוק, מי מגיע לבקר? אליהו הנביא בכבודו ובעצמו, הוא בא להחליף את המלאך שלימד את התינוק בבטן.
בואו מגרש חזרה את כוחות הטומאה, לכן אם ילדה זכר, טמאה רק שבעת ימים.
4:
עכשיו גם אפשר להבין מדוע כתוב פעמיים ״לאמר״.
וידבר ה׳ אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל לאמר..״
ה״לאמר״ השני בא כדי לרומם את עם ישראל.
לאמר- מלשון ״את ה׳ האמרת היום וה׳ האמירך היום״.
מה פירוש המילה ״להאמיר״? - לרומם ולכבד.
מצווה הקב״ה למשה שיסביר לישראל, שהם, העם הנבחר, מרוממים מכל שאר האומות ויש בהם קדושה מיוחדת.
לכן דווקא על עם ישראל חלים ״דיני טומאה״, מי שנברא טהור, יכול להטמא.
בברכת שבת שלום,
עמירן דביר (דבורקין) הלוי