בפרשת השבוע "אחרי מות" אומרת התורה: שאין לו ליהודי ללכת בדרכיהם המקולקלות של אומות העולם, כפי שנאמר: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ".
המילה חוק – רומזת לכלל שאינו מובן בשכל האנושי, ואין כל הגיון העומד מאחוריו.
התורה מצווה "בחוקותיהם לא תלכו" ובכך שוללת מציאות מצערת אך קיימת – כשיהודים מאמצים לא רק את ההיגיון של אומות העולם - את המשפטים שלהן, אלא גם את חוקותיהן - את הכללים ואת המנהגים שאין מאחוריהם כל היגיון.
בנוסף כתוב בפרשה: "וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה", ומעניין שלא נאמר: וכל איש אלא וכל נפש, היות והמילה נפש, אפשר ללמוד שכאשר אדם אוכל חילה נבלות וטרפות, לא רק גופו מתמלא מהן, אלא גם נפשו, מאכלי האיסור מטמאים את האדם כולו – הן את גופו והן את נפשו.
0 תגובות