בפרשת השבוע "אחרי מות" אומרת התורה: שאין לו ליהודי ללכת בדרכיהם המקולקלות של אומות העולם, כפי שנאמר: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ".
אריה ברונר שר ומדבר על פרשת בשלח תשפ"ו
המילה חוק – רומזת לכלל שאינו מובן בשכל האנושי, ואין כל הגיון העומד מאחוריו.
התורה מצווה "בחוקותיהם לא תלכו" ובכך שוללת מציאות מצערת אך קיימת – כשיהודים מאמצים לא רק את ההיגיון של אומות העולם - את המשפטים שלהן, אלא גם את חוקותיהן - את הכללים ואת המנהגים שאין מאחוריהם כל היגיון.
בנוסף כתוב בפרשה: "וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה", ומעניין שלא נאמר: וכל איש אלא וכל נפש, היות והמילה נפש, אפשר ללמוד שכאשר אדם אוכל חילה נבלות וטרפות, לא רק גופו מתמלא מהן, אלא גם נפשו, מאכלי האיסור מטמאים את האדם כולו – הן את גופו והן את נפשו.
0 תגובות