ושמחת בחייך – מתי חיוך עולה כסף ומתי זה לגמרי בחינם?

מספר גאון ישראל, רבי חיים אבולעפיה זצ"ל, על אדם אחד, בעל פרדס שהיה נטוע בסמוך לפרשת דרכים. דרך קבע, היה בעל הפרדס עומד על משמרתו בשער כרמו, אך מנהג מוזר היה לו: בתקופה אחת היה מברך לשלום כל עובר ושב – בסבר פנים יפות, באהבה ובחיבה. ואילו בתקופה אחרת, היה שותק, מתעלם מברכת השלום, עושה את עצמו כלא שומע.

תמה אחד העוברים ושבים על נוהגו המשונה, והשיב לו בעל הפרדס: "בימות הגשמים, כשהעצים ריקים מפרי – איני חושש, ומקבל כל אדם בסבר פנים יפות. אך בימות הקיץ, כשעצים מלאים פרי – הרי זו סכנה! זה מתחיל בשלום תמים, ממשיך ב'אולי נטעם מהענבים?' ומסתיים ב'נברך שהחיינו ונשאיר לך ברכה בפרדס...' – ולבסוף אני עלול להישאר בלי פרי... לכן גזרתי על עצמי בקיץ להיות חירש ואילם!"

על פי מעשה זה, ביאר רבי חיים אבולעפיה זצ"ל את דברי הנביא: "וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם, גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם" (ישעיהו ג, יד). ומביאה הגמרא (ברכות ו ע"ב): "כל שאינו מחזיר שלום – נקרא גזלן." הרי שביאר הנביא: אם הכרם שלכם ריק מענבים, ואין חשש שתיאלצו לתת – מדוע אינכם משיבים שלום? הלא בזה גזלתם את העני – "גזלת העני בבתיכם!"

ועל פי זה, מוסיף הגאון רבי אלטר מאזוז זצ"ל, רב מושב איתן (בספרו אבות על בנים, על מסכת אבות), וביאר את פסוקי התורה: "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם, וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ – וּמִמֵּילָא: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ!" שפע הפירות והברכה יסירו את הפחד – ואף בעל פרדס ישיב בשלום למברכו, בלב שלם ובנפש חפצה.