1:
״וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו ארצה שעיר שדה אדום, ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשיו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד אתה״.
רש״י הקדוש אומר: וישלח יעקב מלאכים - מלאכים ממש.
ומאיפה הגיעו מלאכים אלו?
בפסוק הלפני אחרון של הפרשה הקודמת (ויצא) כתוב: ״ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים״, אומר רש״י: ״מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ,
ובפסוק האחרון של פרשת ויצא כתוב: ״ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלוקים זה, ויקרא שם המקום ההוא מחנים״, מסביר רש״י: ״מחנים, שתי מחנות, של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו״.
החיד״א לעומת זאת, מסביר אחרת.
במדרש ״תנחומא״ על פרשת משפטים, מסביר את הפסוק ״כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך״:
״וכן אתה מוצא ביעקב שכתוב בו ״איש תם יושב אוהלים״.
איש תם - במעשים טובים, יושב אוהלים - עוסק בתורה.
בזכות שיעקב נתרבה במצוות, נמסרו לו מחנות מלאכים לשומרו שנאמר ״ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים״.
מסביר החיד״א שמהמצוות ולימוד התורה של יעקב אבינו, נבראו מלאכים רבים.
כמו שכתוב במשנה בפרקי אבות (ד יא):
ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: העושה מצווה אחת - קונה לו פרקליט אחד, והעובר עבירה אחת - קונה לו קטיגור אחד״.
מלאכים אלו שנבראים מקיום התורה והמצוות, חונים סביב אותו אדם שבזכותו הם נבראו, סובבים אותו ושומרים עליו לכל מקום שילך שנאמר: ״כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך״.
וכן מביא המהרש״א במסכת ״מכות״ (י׳) על דברי הגמרא: ״בדרך שאדם רוצה לילך מולכים אותו״,
שכל מחשבה, דיבור ומעשה של אדם, נברא מלאך לפי עניינו, לטוב או לרע.
מסביר החיד״א שמלאכים אלו שנבראו מהתורה והמצוות של יעקב, הם המלאכים שליוו אותו שעליהם נאמר: ״וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו..״, שלא כמו המלאכים שמוזכרים בסוף פרשה קודמת: ״ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים״, שם היו אלו מלאכים ממש, כשראה אותם יעקב הבין שהם לא המלאכים ששייכים אליו, לא אותם שנבראו מהמעשים הטובים ולימוד התורה שלו, אלא מלאכים רגילים הם, לכן קרא את שם המקום ההוא ״מחנים״, על שם שני מחנות של מלאכים.
האחד -ששייכים אליו ליעקב - אלו שנולדו בזכות מעשיו
השני - מלאכים רגילים שנבראו ביום השני לבריאת העולם.
לפי זה מסביר החיד״א ש״וישלח יעקב מלאכים..״, אלו המלאכים הפרטיים ששייכים לו, אותם הוא שלח לקראת עשיו.
לפי זה אפשר להבין מדוע יעקב מבקש מהם להגיד לעשיו: ״כה אמר עבדך יעקב, עם לבן גרתי״ לפי המפרשים, גרתי - תרי״ג מצוות שמרתי.
לכאורה היה קשה מדוע יעקב מזכיר את זה? מה אכפת לעשיו שיעקב שמר את כל המצוות?
אלא לפי זה מובן שכך שולח יעקב לעשיו: ״מלאכים אלו שאני שולח אליך, הם אלו השייכים לי, שנבראו בזכות תרי״ג המצוות ששמרתי כשהייתי אצל לבן״.
2:
יעקב מכין את עצמו בשלושה עניינים, תפילה, דורון ומלחמה.
הרמב״ן בפרשתנו מסביר שיש פה רמז גם לדורות הבאים איך להתנהג עם האויבים, שכל מה שאירע ליעקב אבינו עם עשיו, יקרה לנו בעתיד עם בניו של עשיו, הלא היא מלכות רומי.
התורה פה מאריכה בתיאורים ויורדת לפרטים כדי ללמד אותנו איך להתנהל בגלות רומי, כאשר היא תגזור על עם ישראל גזירות קשות, נצטרך להכין עצמנו לאותם שלושת הדברים שהכין את עצמו יעקב מול עשיו.
במצב כזה עלינו להתפלל טוב לקב״ה, לשלוח מתנות כדי לנסות לבטל את הגזירה, ובאותה נשימה להתכונן לאפשרות של מלחמה.
התורה הקדושה מלמדת אותנו את הנוסחה הכי בטוחה כדי להנצל.
לדברי הרמב״ן, גם הפסוק ״ויאמר יעקב, אם יבוא עשיו אל המחנה האחת והכהו, והיה המחנה הנשאר לפליטה״, ירמוז על מה שיקרה בעתיד.
לעולם לא יוכלו מלכי בני עשיו למחות את עם ישראל לגמרי מן העולם.
גם אם בארצות מסוימות יעשו צרות לעם ישראל בגופם או בממונם, תמיד בארצות אחרות יהיה את המלך שיתנהג יפה לעם ישראל ואף יסכים שיבואו לארצו כפליטים.
3:
וכך כתוב ב״בראשית רבה״:
״אם יבוא עשיו אל המחנה האחת והכהו״ - אלו אחינו שיושבים בדרום ארץ ישראל אחרי חורבן ״בית שני״ שסבלו מצרות רבות ורעות שעשו להם בני אדום שמקום מושבם היה בדרום ארץ ישראל לצד הנגב.
״והיה המחנה הנשאר לפליטה״ - אלו אחינו שבגולה שבאותה עת ישבו ועסקו בתורה ושמרו את המצוות.
לדברי הרמב״ן, מזה שהקדים יעקב לשלוח לעשיו שליחים ומתנות, הדבר ירמוז את היקרה בעתיד, שאנחנו עצמינו התחלנו במעשים שגרמו לנו ליפול ביד אדום, ביד רומי.
כתוב שהמלכים של ״בית שני״ באו בברית עם הרומאים, היו כמה מהם שאף נסעו לרומי לבקש את עזרתם של מלכיה.
יהודה המכבי למשל שלח להקים ״ברית שלום״ בין רומי ליהודים.
אגריפס המלך ברח לרומי בסוף ״בית שני״ כדי שיעזרו לו.
בגלל הליכתו לשם נחרב בית המקדש, כך כותב הרמב״ן בפרשת ״בחוקתי״.
גם בפרשת ״ויחי״ כותב הרמב״ן: ״אחינו הסיבונו ביאתנו בידם, כי כרתו ברית עם הרומאים, ואגריפס המלך האחרון לבית שני ברח אליהם לעזרה״.
לסיכום, לפי הרמב״ן, סיבת נפילת עם ישראל בידי רומי נרמז בפרשתנו, גם בשליחת יעקב אל עשיו את המתנות, וגם בזה שפתח עמו בדין ודברים כדי לעשות עמו שלום.
4:
האם יעקב עשה כשורה כששלח לעשיו מתנות וגרם לו על ידי זה להיות חייב להגיב, לטוב או לרע, או שמא טעה יעקב ולא היה צריך לשלוח מתנות ולהתחנף לעשיו כיון שיש לו את השמירה שהובטחה לו על ידי הקב״ה.
ב״בראשית רבה״ כתוב שטעה יעקב ולא היה צריך להתייחס לעשיו, ומביא את הנאמר ב״משלי״ (כו יז): ״מחזיק באוזני כלב מתעבר על ריב לא לו״, פירוש - הכועס על ריב שלא שייך אליו הרי הוא כמחזיק באוזני כלב וגורם לכלב לנשוך אותו.
כך אמר הקב״ה ליעקב: ״עשיו לדרכו היה מהלך ולא היה בדעתו לעשות לך כלום אלמלא עוררת אותו להגיב כששלחת את המלאכים לאמר לו ״כה אמר עבדך יעקב״.
ב״בראשית רבה״ אף מביא משל על ראש גזלנים אחד שהיה ישן בפרשת דרכים, הגיע עובר אורח, העיר אותו ואמר לו שעליו להזהר כי במקום זה ישנו שודד מסוכן.
קם השודד, נתן מכות לאותו אחד שהעיר אותו ואמר לו: ״השודד ישן, מדוע הערת אותו? עכשיו כשאני ער תקבל מכות״.
כך אמר הקב״ה ליעקב, לא היית צריך לעורר את עשיו.
בברכת שבוע טוב
עמירן דביר (דבורקין) הלוי
0 תגובות