אחד מן החלקים המרכזיים והמשמעותיים ביותר במשכן הוא החומר שממנו היה עשוי המשכן עצמו – הקרשים.
על כך מצווה הקדוש ברוך הוא את משה: "ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים".
ונשאלת השאלה: מדוע אותם קרשים, שמהם ייבנה המשכן, נכתבים בתורתנו עם ה"א הידיעה – הקרשים? האם מדובר בקרשים מיוחדים?
מסביר רש"י:
"היה לו לומר ועשית קרשים, כמו שנאמר בכל דבר ודבר; מהו הקרשים? מאותן העומדים ומיוחדים לכך. יעקב אבינו נטע ארזים במצרים, וכשמת ציווה לבניו להעלותם עמהם כשייצאו ממצרים, ואמר להם שעתיד הקדוש ברוך הוא לצוות אותם לעשות משכן במדבר מעצי שיטים – ראו שיהיו מזומנים בידכם".
מלמד אותנו רש"י שקרשים אלו אינם סתם עצים. אלו קרשים בעלי היסטוריה. יעקב אבינו, שצפה ברוח קודשו שעתידים בניו לבנות משכן במדבר, עמד ונטע ארזים שמראש יועדו למטרה זו.
ולכאורה יש כאן קושי: הרי עם ישראל יצאו ממצרים בחיפזון, ללא אוכל ומזון, כפי שמתאר הנביא ירמיהו: "כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" - אבל את הארזים כן לקחו עמם לדרך, אל ארץ לא זרועה? מה ההיגיון שבדבר?
מכאן ניתן ללמוד שני יסודות חשובים:
האחד, כאשר בונים דבר חשוב ונשגב כמו המשכן - ראוי שיהיה בו זכות אבות. דווקא קרשים שיעקב אבינו היה שותף לנטיעתם, אין ראויים מהם לבנות בית להקדוש ברוך הוא.
והשני, כפי שמתארת הגמרא את פעולותיו של רבי חייא, שעשה כל שביכולתו כדי שלא תשתכח תורה מישראל: הוא נטע כותנה, ממנה הכין רשתות, צד בהן צביים, את בשרם חילק לעניים, ומעורותיהם הכין ספרים ללימוד – וכל זאת כדי שלא תהיה שום מעורבות זרה, אפילו בחומרי היסוד.
ושני יסודות אלו הם שגרמו לכך שהמשכן, בשונה משני בתי המקדש, נשאר גנוז לעולם ולא נחרב.
ניקח את הדברים האלו עמנו כאשר אנו בונים את הבתים החשובים ביותר לקדוש ברוך הוא – ילדינו היקרים: מתוך זכות אבות, וללא תערובת זרה, ונזכה בעזרת ה' לרוב נחת ולסייעתא דשמיא.
0 תגובות