בפרשת השבוע תרומה מצווה הקב"ה את משה לגייס תרומות לבניית המשכן. התורה מדגישה – כולם השתתפו. עשירים ועניים, גדולים וקטנים. כדי שכל אחד ימצא את החיבור האישי שלו למקדש, וללמד אותנו מסר עמוק: המעמדות קיימים רק כלפי בני אדם, אבל כלפי הבורא – כולנו שווים.
אלוקים לא מסתכל על חשבון הבנק שלך, לא על הנכסים ולא על המעמד. הוא מסתכל על הלב. על הרצון. על הכוונה שבנתינה.
אנחנו חיים בעולם מתועש עם שפע כלכלי אדיר, ובו בזמן עוני ומצוקה. כיצד ניתן להכיל ניגוד כה קיצוני? חכמינו זיכרונם לברכה אומרים – באמצעות מצוות הצדקה. צדקה מלשון צדק. כאשר אנחנו מעניקים לזולת, אנחנו עושים צדק בעולם.
הגישה הרווחת היא שהכסף שהרווחת בעמל ידיך שייך לך בלבד. אך האמת היא שהוא פיקדון מאלוקים. וכאשר אדם זוכה להרוויח, עליו להפריש ממנו חלק לטובת נזקקים ולמטרות חיוביות. בכך הוא מצדיק את עצם היותו עשיר ונותן.
אין זה מקרי שאחד עשיר ואחד עני. זהו חלק מהרצון האלוקי בסדר העולמי. הקב"ה היה יכול לברוא עולם ללא נזקקים, אך חוסר האיזון נוצר כדי שתהיה מציאות של חסד. כדי שתהיה נתינה. כדי שהלב יפעל.
כשאנחנו נותנים – אנחנו משלימים את הבריאה.
0 תגובות