מסכת מנחות, דף מו
בסוגיה שלנו מובאת דעתו של רבן יוחנן בן זכאי, הסובר שגם הכהנים חייבים במצוות מחצית השקל. הספק לגבי חיוב הכהנים נובע מהפסוק המפורש בפרשת כי תשא האומר: "זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל". כיוון שהכהנים לא נמנו בתוך מניין בני ישראל הרגיל במדבר, אלא נפקדו בנפרד ובגילאים אחרים, היה מקום לחשוב שהם פטורים מהמצווה הזו, שהרי אינם חלק מאותם "פקודים" המופיעים בתורה בהקשר זה.
רש"י בסוגייתנו מסביר שכוונת התורה במילים "כל העובר על הפקודים" היא לכל מי שראוי להיפקד, כלומר כל מי שמלאו לו עשרים שנה. לפי זה, החיוב אינו תלוי בהשתייכות לשבט מסוים או במפקד ספציפי, אלא בעצם ההגעה לגיל הבגרות המוגדר בתורה. אולם, בפירושו לעיל בדף כ"א, רש"י מביא טעם אחר לגמרי וכותב ש"כל העובר" פירושו כל מי שעבר בים סוף.
בגליון הש"ס מעיר שיש כאן סתירה לכאורה בדברי רש"י: האם הקריטריון לחיוב הוא הגיל, או העובדה ההיסטורית שהאדם היה בין עוברי הים? החתם סופר מיישב את הסתירה ומסביר ששני הפירושים הכרחיים ומשלימים זה את זה. המילים "כל העובר" באות לרבות את כל מי שעבר בים סוף, ובכך התורה כוללת את הכהנים בתוך המצווה למרות שאינם נמנים במפקד השבטים הרגיל. אך עדיין היה צורך להגדיר במדויק מאיזה שלב בחייו האדם מתחייב במתן השקל, ולכן כתבה התורה גם את המילים "על הפקודים" – כדי ללמד שהחיוב מתחיל רק מגיל עשרים, הגיל שבו אדם נחשב כמי שראוי להימנות כחלק מהציבור.
0 תגובות