בידוע שאין מילה מיותרת בתורה.
אבל בפרשה שלנו, פרשת תצווה, התורה מדגישה שלוש פעמים ברצף שהחושן צריך להיות על ליבו של אהרון. מדוע ההדגשה הזו? מה ניתן ללמוד מכך?
הגמרא במסכת שבת (קלט.) כותבת: "וראך ושמח בלבו. א"ר מלאי, בשכר וראך ושמח בלבו זכה לחשן המשפט על לבו". וצריך להבין מה הקשר בין הדברים? איך דבר זה משמש לשכר?
אלא המונח "על ליבו" הוא לא מיקום גאוגרפי אלא מונח רגשי.
אריה ברונר שר ומדבר על פרשת תצוה תשפ"ו
בתוך הראש של עמלק // הרב ישראל רידר
אהרן לוקח את החושן עם כל שמות השבטים על הלב שלו היינו במחשבתו תדיר. אהרן מחזיק את כל עם ישראל בתוך הלב הענק שלו.
התכונה הזו באה לידי ביטוי כאשר משה רבנו האח הצעיר של אהרן מגיע למצרים -אהרן לא מקנא אלא שמח בכל ליבו על ההצלחה של אחיו. ולב שיודע לתפקד בצורה כזו יידע גם לקחת את כל השבטים בתוך הלב הענק הזה.
שנזכה כולנו תמיד להרחיב את לבנו לסביבתנו לילדינו ובזכות זה נזכה לגאולה השלמה בקרוב!
0 תגובות