לכל אחד מחמשת חומשי התורה יש שם נוסף המבטא את תוכנו: ספר בראשית נקרא "ספר הישר", ויקרא – "תורת כהנים", במדבר – "חומש הפקודים" ודברים – "משנה תורה".
דווקא משום כך מתעוררת שאלה: מה מקומה של מצוות פרה אדומה בתוך חומש במדבר? לכאורה היא שייכת יותר לעולם הקורבנות והטהרה של ספר ויקרא.
חז"ל מסבירים שהמצווה הזו באה כתשובת המשקל למחלוקת קורח.
עיקר טענתו של קורח לא הייתה נגד עצם מתן התורה. הרי כל ישראל שמעו "משה ידבר והאלוקים יעננו בקול".
פינתו של הרב יעקב גלויברמן: לא הכל צריך להבין, אבל הכל צריך לקבל | צפו
הטענה הייתה עמוקה ומסוכנת יותר: אולי עיקרי התורה נאמרו מפי הגבורה, אבל הפרטים והטעמים נוספו על ידי משה עצמו.
לכן הגיע קורח עם שאלות מתריסות כמו: "טלית שכולה תכלת חייבת בציצית?" או "בית מלא ספרים צריך מזוזה?".
מיד לאחר מכן באה פרשת פרה אדומה - מצווה שגם משה רבנו ידע את טעמה, אך נצטווה למסור אותה כחוק שאין אנו משיגים את עומקו.
בכך מלמדת התורה יסוד עצום: לא כל דבר נמדד לפי הבנתנו. יש מצוות ויסודות שנמסרו מתוך אמון מוחלט בדברי התורה וחכמיה.
דווקא אחרי ערעור הסמכות של קורח, באה התורה לחזק את יסוד אמונת החכמים והקבלה מדור לדור.
שנזכה תמיד ללכת לאורם של גדולי התורה באמונה ובתמימות, עד לגאולה השלמה במהרה בימינו.
0 תגובות