בפרשת בלק מופיעה לכאורה סתירה בדברי הקב"ה לבלעם.
בתחילה נאמר: “לא תלך עמהם”, ולאחר מכן: “קום לך איתם”. גם בהמשך, כאשר בלעם יוצא לדרך, מלאך ה' ניצב מולו בחרב שלופה. אך כאשר בלעם שואל: “אם רע בעיניך אשובה לי”, עונה לו המלאך: “לך עם האנשים”.
אז מהי האמת? האם בלעם היה אמור ללכת או לא?
הגמרא במסכת תלמוד בבלי מסכת מכות מבארת יסוד עצום: “בדרך שאדם רוצה לילך – מוליכין אותו”.
כלומר, בתחילה הקב"ה מונע מן האדם את הדרך הרעה. אך כאשר האדם מתעקש שוב ושוב ללכת בה, פותחים לו את הפתח.
זהו פירוש דברי חז"ל: “הבא להיטמא פותחין לו, והבא להיטהר מסייעין בידו”.
בלעם רצה ללכת מתוך משיכה פנימית לרע, ולכן ניתנה לו האפשרות לבחור בכך.
אך מן הצד השני, כאשר אדם רוצה באמת להתקדש ולהיטהר – הקב"ה לא רק פותח לו פתח, אלא אף מסייע לו מן השמים.
כך סיפר המשגיח רבי משה אהרן שטרן זצ"ל. בילדותו חלה מאוד, ואביו ביקש ממנו לקבל על עצמו קבלה רוחנית. הוא קיבל שלא יתפלל לעולם בלי מניין.
שנים לאחר מכן נסע לארצות הברית לצורכי הישיבה, ובדרך נחת באמסטרדם. הוא לא הכיר איש ולא ידע היכן יתפלל שחרית במניין.
לפתע נעצר לידו רכב, ויהודי שאל אותו: “לאן הרב צריך?” כשהשיב שהוא מחפש מניין, לקח אותו אותו יהודי למקום שבו המתינו בדיוק שמונה יהודים לעשירי.
הרב שטרן היה מתרגש תמיד מן הסיפור הזה ואומר: כך נראה “הבא להיטהר מסייעין בידו”.
שנזכה תמיד לבחור בטוב, ומתוך כך לראות כיצד הקב"ה מסייע לנו ללכת בדרך הישרה באמת.
0 תגובות