התורה פותחת את חומש "ויקרא", השלישי מבין חמשת חומשי תורה, בפסוק: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו".
זוהי פנייה אישית וישירה של הקדוש ברוך הוא אל משה רבינו מאוהל מועד, המעידה על גדולתו של משה כמנהיג ישראל.
במה התבטאה גדולתו? חכמינו זכרונם לברכה מלמדים שגדולתו של משה הייתה בעיקר במידת הענווה.
ענווה איננה שפלות, אלא צניעות אמיתית. אדם עניו יודע את מעלותיו וכישרונותיו, אך אינו מתנשא מעל אחרים, אלא רואה בהם מתנה שקיבל מאת הקדוש ברוך הוא.
פרשת ויקרא: מה מברכים על שוקולד?
כך היה משה רבינו. ליבו לא גבה על העם, והוא אף היסס בתחילה לקבל את השליחות להנהיג את ישראל ולגאול אותם ממצרים. התורה עצמה מעידה עליו: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".
משה האמין שכל כוחותיו הם מתנה מהקדוש ברוך הוא, ושכל אדם אחר יכול היה למלא את השליחות הזו.
דווקא מתוך הענווה וההתבטלות לרצון האלוקי, הוא קיבל את השליחות להנהיג את עם ישראל, והפך למנהיג מסור ואכפתי, שהוביל את עמו לאורך הדרך עד סמוך לארץ המובטחת.
זהו כוחו של מנהיג אמיתי – מנהיג שפועל מתוך ענווה, אחריות ואהבה לעם.
0 תגובות