חיפשתי וחיפשתי את הסיבה הכואבת: למה היא בחרה לצעוד אחרת? והקולות מסביב החלישו אותי וחתכו את ליבי, עד שבחרתי להקשיב לקולות המחזקים והבנתי כי אין משמעות לקול המחליש כי הכל מאיתו יתברך (מאמע, חינוך, נוער נושר).
זה קורה לכולנו, רגשות האשמה ונקיפות המצפון המתגנבים אלינו בחסות העלטה של הלילה ואוכלים אותנו מבפנים. האם טוב עשינו? אמרנו את הדבר הנכון? ?האם מישהו נפגע מאתנו? במקום להתהפך במיטה בחוסר מנוחה ולהתעמת עם תחושות אשמה וחרטה קשים, הנה כמה כללים שיעזרו לכם לצאת מהמרה השחורה (העצמה אישית)
