הרגשתי
שהקירות סוגרים עליי.
כל
כניסה לבית מדרש הייתה עבורי כמו צעידה
לתוך זירה של אריות,
כשאני
נטול הגנה.
איתמר
ידע בדיוק איפה ללחוץ,
איזה
מבט לשלוח כדי לגרום לי להשפיל עיניים.
ואז
הגיע אותו ערב (חינוך ילדים)
תופעת החרם והנידוי החברתי היא לא עוד "בעיית משמעת" ובוודאי לא "משובת נעורים" שתחלוף מעליה. זוהי סוגיה של דיני נפשות כפשוטו. חז"ל לימדו אותנו כי "המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים". הדם לא נשפך על הרצפה, הוא נשפך בתוך הלב (מאמרים)
אחד מהדברים הכי קשים להורים, זה לראות את הילד שלהם עובר חרם בבית הספר, בהעת חוק שאושרה לפני זמן קצר בקריאה טרומית, הח"כים מנסים לעשות סוף לתופעה המגונה (חדשות בארץ)