עוד רגע ותשעה באב כבר כאן. אנחנו מקווים שהשנה נזכה להיגאל, וסוף סוף תיגמר הגלות החשוכה והאיומה הזאת. בינתיים אנחנו אבלים, מנסים להעביר לילדים גם הקטנים, את המסר של החורבן, את ההרגשה של העצבות, את הצפייה לגאולה. יש ילדים שאותם החורבן מלווה כל השנה, ויש כאלו נשים לוחמות שילדיהם לא ירגישו את החורבן.
מידי פעם אנחנו שומעים על כל מיני מעשים קיצוניים שנעשים פה ושם. ברוח של התלהבות וקדושה. תמיד כשאני שומעת או רואה פעולות שכאלה, אני כמעט מיד רוצה גם, יש משהו מיסטי, סוחף, כמעט מאגי, הייתי אומרת, בכח של מעשים גדולים, מוחצנים, דרמטיים * אבל אז, כשאני חושבת רגע, יש בי גם צד שקצת נחרד (דעות)