"ככה 'תורמים'?", גיחכתי לעצמי כשעמדתי בשערי לשכת הגיוס הירושלמית מול חיילים צעירים ופטפטנים למשעי. זה נראה הרבה יותר כמוקד בילוי של נוער ליצן וילדותי מאשר "לשכת גיוס" חמורת-סבר.
חייל אחד, שבכל אופן כרה אוזנו למשמע מלמולי הגיב אף הוא בלחש-מה: "יותר ממך, זה בטוח..".
לא נותרתי חייב והשבתיו: "מי אמר? הלא "איש באמונתו יחיה!" – לאור אמונתי, הרי שאני, הדוס והסטנדר, תורם הרבה יותר ממך! והוא נאלם.
מתברר, כי שלל המנטרות החילוניות העתיקות דוגמת "איש באמונתו יחיה", הן חד-צדדיות, ומשרתות רק "אמונות" טפלות וטפילות.
כשמדובר בקווי מהדרין וולנטריים, הכלל הזה מתמוסס. כשמדובר בצרכי ציבור שנראה יהודי-גלותי משהו, הכללים החילונים הסרוחים והצבועים, כבר לא בעוזם.
חילונים יקרים: נמאסתם!