תוכן גולשים: למה שונאים אותנו

כמעט טבעי, אבל שנאת אחר היא כור ההיתוך האמיתי של ישראל. פעם זה סודני ”שחור“, ופעם זה חרדי ”שחור“, אין, למען האמת, הרבה הבדל. יכול להיות שלאור הטענות המועלות בקרב המעלים אותם יש צידוק והגיון, אבל קשה להסתיר את האיבה הזועקת מאחורי הפנים המצטדקות לעייפה. כן, הגיע השעה לומר את האמת, גם אם היא בוטה ולא-פופולארית: כן, אנחנו שונאים אותם!

אני לא לבד בחשיבה נטולת הכחל-ושרק הזו, גם עורך הדין הנודע יעקב ויינרוט, שיבר את אוזנינו בכך כשהוא הסביר בכינוס שנערך בת“א לפני חודש כי ”רוצים שהחרדים לא יהיו בצבא, כדי שיהיה לחילונים את מי לשנוא.. בכל העולם שונאים את הזר..“.

לא הרבה זמן אחר מתן תורה מגיעה מסכת ההתאוננויות במדבר. אספסוף קולני משולי המחנה רוטן ורוגן על טיב המאכל המוגש במדבר במדבר - המן, בו בלולים היו כל טעמי המאכלים, והם דורשים ”סל דרישות“ מפורט ועדכני:

זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם: אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים (במדבר יא, ה).

פתאום ”אבטיחים“ הופכים למצרך אלמנטארי קיומי שאי אפשר בלעדיו, לפתע הכל נצבע קדורנית-שחורנית, והאווירה היא של ”חבית נפץ“.

מה באמת התחולל מתחת לפני השטח, שגרם לו לפתע לבעבע? מה גרם למפנה הדרמאטי הזה בדמות הזעקות בגרון-ניחר עד לב השמיים? האמנם אבטיחים מרעננים היו חסרים בתפריט היומי שלהם? אולי בכלל בצלים?! לרש“י הבהרה נחרצת:

"וכי לא היה להם בשר, והלא כבר נאמר (שמות יב, לח) וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר וגו'. ואם תאמר אכלום, והלא בכניסתם לארץ נאמר (במדבר לב, א) ומקנה רב היה לבני ראובן וגו', אלא שמבקשים עלילה".

פשוט רקמו עלילת שווא ומדוחים כדי לחולל אנרכיה. אנרכיה לשמה. [אגב, יש לכך רמז קל במקרא עצמו: "כמתאוננים נאמר, לא "מתאוננים", זה היה רק הצטעצעות..]

”צאצאי שבט המתאוננים“, הם האנשים שמנסים להסתיר את השנאה הכבושה ולצבוע אותה בצבעים מעודנים. זה נכון, לעולם יהו טענות והן גם לגיטימיות, אבל פעמים רבות, אתה תוכל לזהות שנאה יוקדת שמבצבצת מבינותיהם. אתה תשמע את זה לפי הטון והנוסחה. זהו זה.

זכור נזכור: פרשת ההתאוננות ההיסטורית העגומה שורשה בריקבון שקינן בתת-מודע, ושלל הקיטורים היו רק סימפטומים.