מתחת למאבק על שבבים, מפעלי ענק ובינה מלאכותית מסתתר חומר גלם אחד, שנראה לכאורה שולי, אבל הופך במהירות לנקודת תורפה אסטרטגית: טונגסטן. סין שולטת בכ־80% מהפקת הטונגסטן בעולם, וההגבלות שהטילה על הייצוא שלו כבר מורגשות הרחק מתעשיית הנשק.
הבעיה התגלתה באופן חד במיוחד ביפן. שתי יצרניות יפניות של שש-פלואוריד הטונגסטן – גז המשמש בתהליך ייצור שבבים – התקשו להשיג חומר גלם מסין. היצרניות היפניות היו אחראיות יחד לכ־25% מהאספקה העולמית של הגז, והמחסור בחומר הגלם הוביל להפסקת הייצור שלהן.
טונגסטן אינו פשוט "מתכת שמכניסים לתוך שבב". הדרך שבה הוא מגיע לשם מורכבת הרבה יותר. הטונגסטן מופק מעפרות, בעיקר ממינרלים כמו וולפרמיט ושיליט. לאחר הכרייה הוא עובר תהליכי ריכוז וזיקוק שבסופם מתקבלים חומרי טונגסטן טהורים. אחד מחומרי הביניים החשובים הוא אבקת טונגסטן, שממנה ניתן לייצר תרכובות המשמשות בתעשיית המוליכים למחצה.
מיליארדי דולרים נקברו באדמה: המבצע שמזעזע את העולם הערבי
במפעלי השבבים מגיע הטונגסטן לשלב מעניין במיוחד: הוא הופך לגז שש־פלואוריד הטונגסטן. במהלך ייצור השבב משתמשים בגז הזה בתהליך שבו שכבות דקות ביותר של טונגסטן מושקעות על פני השבב. הטונגסטן יוצר שכבות וחיבורים מוליכים זעירים בתוך מבנה השבב, ולכן הוא חשוב במיוחד בייצור שבבי זיכרון מתקדמים ובטכנולוגיות מוליכים למחצה.
כלומר, שרשרת האספקה נראית כך: האדמה מכילה את העפרה, המכרה מפיק את הטונגסטן, מפעלי עיבוד הופכים אותו לחומר טהור, מפעלים כימיים מייצרים ממנו את הגז המיוחד, ורק אז הוא מגיע למפעל השבבים – שם הוא הופך לחלק מהמבנה הזעיר שמאפשר לשבב לעבוד.
וזו בדיוק הסיבה שהמחסור הנוכחי מעורר דאגה אצל ענקיות כמו סמסונג ו־אס־קיי הייניקס. כאשר מקור אחד בשרשרת נחתך, לא מספיק למצוא "עוד טונגסטן". צריך למצוא חומר גלם ברמת טוהר מתאימה, מפעל שיודע להפוך אותו לגז בדרגת ניקיון המתאימה לתעשיית השבבים, ובעיקר מקור אמין שיכול לספק כמויות גדולות לאורך זמן.
הבעיה אינה מוגבלת לשבבים. לטונגסטן יש שילוב יוצא דופן של קשיות, צפיפות ועמידות בטמפרטורות גבוהות מאוד, ולכן הוא משמש גם בכלי חיתוך, סגסוגות מיוחדות, מערכות תעשייתיות ורכיבים צבאיים. ארצות הברית עצמה תלויה בייבוא טונגסטן, ובשנים האחרונות גובר הלחץ בוושינגטון למצוא מקורות שאינם תלויים בסין.
במארס השנה פנה משרד ההגנה האמריקני לחברות כרייה במטרה להגדיל את האספקה המקומית של מינרלים קריטיים, ובהם טונגסטן. במקביל, ארצות הברית מנסה לבנות מחדש שרשרת אספקה שאינה נשענת על סין.
המרוץ הזה הופך לדחוף עוד יותר משום שהטונגסטן אינו חומר שאפשר להחליף בן לילה. פתיחת מכרה חדש, הקמת מפעל לעיבוד העפרה והגעה לרמת טוהר המתאימה לתעשיית השבבים עשויות להימשך שנים.
כך הפכה מתכת שרוב הציבור כמעט אינו מכיר לנקודת מפגש בין שלושה מהתחומים האסטרטגיים ביותר בעולם: נשק, שבבים ובינה מלאכותית. וכמה לא מפתיע גם שם סין שולטת.
0 תגובות