אאא

בני הזוג נישאו לפני כחמש שנים ולפני שנתיים וחצי נולד להם בן. לפני כשנה הגישה האישה תביעות נגד הבעל, בהן תביעת מזונות ילדים, משמורת ורכוש.

לאחרונה הכריע ביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים בתביעה שהגישה האישה לאיזון משאבים, המחלוקת שנדונה הייתה לגבי הסכום שנותר בידי הבעל ב"מועד הקבוע" (הפרידה) שעד אליו יחושבו הכספים והזכויות כמשותפים.

לשאלות על דיני משפחה:

פורום דיני משפחה

עיקר הדיון התמקד בעסקה שעשה הבעל, כשהחליט לקנות דירה במחיר זול, לשפץ אותה ולמכור ברווח.

הוא פנה אל אדם "בעל אמצעים" שהכיר לשם גיוס המימון וחתם עמו על הסכם, לפיו האיש יעמיד לטובת הפרויקט 2 מיליון שקל, ואילו הבעל יוסיף מיליון שקל, בדרך של מכירת הדירה המגורים של השניים, שמאוחר יותר נמכרה תמורת 1.08 מיליון שקל.

עם סיום השיפוץ, בני הזוג עברו להתגורר בדירה עד שהיא נמכרה תמורת 3.9 מיליון שקל. בהתאם להסכם עם המשקיע, הרווח התחלק בינו לבין הבעל ביחס של שני שליש ושליש. מכאן שבסופו של דבר, הרווח מהפרויקט לא היה גדול במיוחד.

התובעת, אותה ייצג משרד עו"ד ש. סירקיס, תבעה מהבעל 900,000 שקל. הטענה המרכזית שלה הייתה כי הבעל בזבז כספים משותפים. האישה אף העלתה טענות שונות בנוגע לסכומי הדירה והשיפוץ, וגם טענה כי המשקיע אינו זכאי לשני שליש מרווחי הפרויקט.

כמו כן, היא תבעה מזונות אישה בסך 3,150 שקל לחודש, בטענה שהם חיו ברמת חיים גבוהה ועל פי הכלל ההלכתי "עולה עמו ואינה יורדת".

הנתבע, שיוצג על ידי משרד עו"ד אירית רייכמן, טען כי עליו לשלם הרבה פחות. בעיקרו של דבר, טענתו הייתה כי הוא ואשתו היו שותפים יחדיו לאורח חיים פזרני, כלומר האישה לקחה חלק בהוצאות כמוהו, עד שלבסוף שניהם כילו את כספיהם והובילו למצב הנוכחי.

בנוגע למזונות, נטען בין היתר כי רמת החיים אכן הייתה גבוהה אולם "מדומה".  

יחידה כלכלית משותפת

השופט נמרוד פלקס בחן שלוש סוגיות לעומקן: מהות ההסכם עם המשקיע, עלות השיפוץ וההוצאות של בני הזוג עד למועד הקובע, על סמך פירוט התנועות בכרטיסי האשראי, העברות בנקאיות, הלוואות ודו"חות ריכוז יתרות שצירף הנתבע.

השופט השתכנע כי הנתבע אכן נכנס לעסקה שנראתה הגיונית לפי ההסכם עם המשקיע, וכי גרסתו הנתבע נתמכה בראיות ועדויות נוספות. מולה ניצבה עדותה היחידה של האישה, שהייתה בלתי מבוססת ולא נתמכה בדבר. לכן, קבע השופט כי "במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים עדיפה בעיני גרסת האיש".

בסיכומו של דבר, השופט השתכנע כי במועד הקובע, משאביהם של בני הזוג הסתכמו בכ-460,000 שקל, וחייב את הנתבע לשלם לתובעת כ-220,000 שקל.  

פסק הדין מדגיש את העובדה שזוג נשוי מהווה יחידה כלכלית משותפת, וניסיון התובעת לחמוק מהשלכות העסקה הכושלת התגלה למעשה כניסיון היתממות שנדחה.

בתוך כך השופט דחה את טענות הנתבע לחיוב האישה בחצי שכר דירה ששילם מראש עבור הדירה בה התגורר לאחר "המועד הקובע". מנגד, השופט דחה את טענות התובעת לאיזון משאבים לא שוויוני, היות שהצדדים פעלו ובזבזו את כספם ביחד.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

השופט אף דחה את תביעות האישה למזונות (מעבר למזונות זמניים שכבר שולמו), בין היתר משום שהשתכנע כי היא זו שרצתה להתגרש.

לא נפסקו הוצאות משפט.

עורכי דין דיני גירושין • לפסק הדין לחץ כאן

הכותבים: מערכת פסק דין

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

 * המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.