אחים למריבה: על מריבות בין ילדים וההתמודדות ההורית

הילד הרואה את עצמו החלש יותר, ינסה לגרור את ההורה לצידו בעזרת חולשתו המוחצנת על מנת להשיג ממנו הגנה, הצדקה, נחמה ורחמים ותוך כדי כך גם צידוק לתפישתו שהוא חלש ואינו יכול להסתדר ללא הוריו.,אחיו החזק לעומתו, שרואה את עצמו חייב להוכיח את עליונותו ואת כוחו, ימשוך את ההורה אליו על מנת להשיג אישור לכך שהוא החזק והשולט הן כלפי אחיו והן כלפי ההורה. במצב זה, ההורה, שמעדיף אוירה נעימה, נאלץ בעל כורחו לעשות את מה שהוא אינו רוצה לעשות - במקרה זה לכעוס על הילד החזק -"המתחיל". מהתנהגות זו שואב הילד את תחושת הכח והניצחון והיא מתעצמת בו.,סוג ההתערבות הזו שמצדיקה את האחד ומגינה עליו, ומאשימה את השני ומוכיחה אותו, אינה יעילה למניעת מריבות לטווח הארוך ומקבעת את התפישות המוטעות של הילדים על עצמם. לילדים יש ערך בזכות עצמם ויחסנו אליהם אמור לנבוע מאהבה כנה ולא מדאגת יתר או מהיגררות להשיג "שביתת נשק" על ידי כניסתנו לחזית.,על מנת להתמודד נכון עם מריבות בין ילדים יש להבהיר נקודה בסיסית:,אין לנו כל צורך ואף לא יכולת להיות שופטים במריבות. אין אנו רואים מי מתחיל בהן, ואין לנו יכולת לתחקר מה היה אתמול ומי "סוחב בתוכו" צורך "להחזיר" בגלל שבוע שעבר. אפילו מיידית איננו שומעים את כל האמירות הנלחשות דווקא על ידי הילד החלש כביכול, בדרך כלל זהו הצעיר יותר, שכוחו לעתים בפיו, אשר למעשה פעמים רבות מדליק את התבערה. אף לא נוכל לזהות כיצד זה שנראה "המתחיל" בדרך כלל בעצם מגיב לפרובוקציות שקטות ומתמשכות. מה שברור הוא שהאחד התחיל והשני המשיך ושניהם יכלו לבחור אחרת.,על מנת להתמודד נכון עם מריבות בין אחים יש לנקוט בדרכים הבאות:,א. איננו שופטים בעת מריבות. אנו הורים, מחנכים ולא מייצגי בתי הדין.,ב. התערבות במריבות מגדילה את התבערה. במידה ואנו מסוגלים לעשות זאת באמת, עדיף שנתעלם מהן. ,ג. אם המריבה מפריעה לנו מכל סיבה שהיא – קולנית מדי, מתרחשת בדיוק כשהחלטנו לארח וכו', ואיננו מצליחה להתעלם, נוציא את ה"ניצים", נרחיק אותם ממקום המריבה ונדאג שלא יחזרו אלא אם כן הם מסוגלים להפסיק לריב. אפשר להרחיקם יחד לאותו חדר או לחדרים נפרדים, תלוי במה שיקל עלינו יותר.,ד. עלינו להיות תקיפים בהוראותינו ו/או במעשינו. אם יש צורך, נוציאם גם באופן פיזי אך ללא כעס או תוכחות.,ה. יש לחפש את ההזדמנות הרגועה והמתאימה לשוחח עם הילדים על אופציות יעילות יותר לפתרון קונפליקטים. יש לעשות זאת בזמן אחר ולא בסמיכות למריבה. זוהי הדרכה הורית. היא צריכה לבוא ממקום נקי מתשומת לב מיותרת או ממאבקי כוח. כמו כן היא צריכה לבוא ממקום "לא יודע" ומתעניין, ובמטרה להציע אופציה של אוירה נעימה ולבדוק מהי ההעדפה של הילדים ביחס לאווירה שהיו רוצים שתהיה בבית.,,ו. יש אפשרות לשוחח עם שני הילדים ביחד או בנפרד בהתאם לנכונות שלהם לשתף פעולה. בשעת שיחה חשוב להסביר את הכללים: כל אחד מדבר אך ורק בתורו ומקשיב לשני. כמו כן, עליהם להישמע להנחיותנו. ,ז. כל אחד בתורו מתאר: מה קרה מבחינתו, מה הוא הרגיש ומה הוא עשה, כלומר – תיאור העובדות, הפרשנות הרגשית והעשייה. עלינו להיות קשובים לנאמר ולגלות הבנה.,ח. ההורה מתבקש לסכם מדי פעם את מה ששמע על מנת למקד את ההקשבה של שני הילדים לדבריהם עצמם ולדברי הצד השני.,ט. לבסוף נשאל האם יש אופציות אחרות להתנהגות במצבים כאלו. בשלב זה אנו יכולים גם להעלות הצעות לפתרונות לאחר שהילדים העלו את הצעותיהם.,י. כשהשיחה מתנהלת עם כל ילד בנפרד נחתור לקיים בהמשך שיחה משופת, ונציע להם זאת. בשיחה המשותפת נתמצת מה ששמענו מכל צד, נבקש אישור לתמצות, וניגש לרעיונות שהם מציעים להתמודדות כאלטרנטיבה למריבה.,אם נפעל בדרך זו נופתע לראות את שיתוף הפעולה של הילדים ואת הרצון שאפשר לגייס מתוכם על מנת לשפר את מערכות היחסים שלהם. כן מדהימים לא פחות הרעיונות שהם מסוגלים להמציא על מנת להשכין שלום ביניהם. במצבים בהם קשה לנו לגייס את הילדים לעבודה משותפת, נצטרך לבדוק את עצמנו ואת מידת הניטרליות שלנו בבואנו לשוחח עימם. מטרת השיחה צריכה להבהיר לילדים שיש להם בחירה אם להתחיל במריבה או לא, אם להמשיך בה או להפסיקה, וכן ללמדם שיש אופציות אחרות, מלבד מריבה, לפתרון קונפליקט.,חשוב להדגיש שמריבות מסכנות ומסוכנות יש להפסיק מיד. הדבר יעשה באסרטיביות ובשקט ללא הטפה וכעס. בהמשך יש לחפש את ההזדמנות לברר עמם מה ידוע להם על הסיכונים הטמונים באלימות ולהוסיף על הנאמר על ידם במידת הצורך.,לסיכום נאמר: כל הורה חייב לבדוק את יכולותיו בזמן מריבה ולפעול מהמקום המסוגל שלו הן בתגובה של התעלמות והן בכיוון של הרחקת הניצים. יחד עם זאת, דווקא השיחה אחר כך מהווה תרומה משמעותית והיא התורמת את הערך המוסף החינוכי.,וה' יברך את עמו בשלום.