שנת הלימודים לא מתחילה עכשיו. היא מסתיימת. שנת הלימודים האמיתית מאחורינו. החופש הגדול הוא זמן הלימוד הכי גדול ומשפיע ומשמעותי, הזמן שבו הילדים לומדים איך החיים האמיתיים נראים – איך ההורים שלהם מדברים, עובדים, נוהגים, מתנהגים בפארק או במלון, ואיך כל העולם הזה שמחוץ לבית הספר מתנהל.

ברור, החופש ארוך מדי ולכן מפלס העצבים שלנו שהם נחשפו אליו גדול מדי. ובכל זאת, רגע לפני שאנחנו "מפקידים" אותם שוב בידי מורים ומורות (תודה לכם!), צריך לזכור שהקשר הכי משמעותי בחיים הוא כנראה הקשר הזה – של אבא ואימא עם ילדיהם.

בכל הכתבות שעושים עכשיו על "המורים הכי טובים", אין ספק שהמורים הכי משפיעים עלינו הם ההורים. הרי כמעט כל קשר אפשר לנתק. חברות יכולה להסתיים, נישואים יכולים להיגמר בגירושין, חוזה אפשר להפר – אבל קשר של הורות אי אפשר להפסיק בשום אופן. גם אם רבים ולא מסכימים ואומרים דברים חריפים, הורים וילדים לא יכולים לבטל את מה שמחבר ביניהם.

זה קשר כה חזק ועוצמתי ובסיסי, שפרשת השבוע ("ראה") משתמשת בו היום כדימוי לקשר בינינו לבין אלוקים: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם" נאמר הבוקר בפרשה. כלומר, גם אם נוצר נתק, גם אם התרחקנו, התבלבלנו, שכחנו מה היעד שלנו – אנחנו תמיד נשארים בנים.

>> להצטרפות לרשימת התפוצה של סיון רהב-מאיר בוואטסאפ שלחו הודעה למספר 054-815-1949

]]>