בכנס "תחבורה ציבורית ומגדר" שנערך לאחרונה, הוצגו מחקרים שנועדו לזהות את הצרכים המיוחדים - השונים בין גברים לנשים - בתחבורה הציבורית. העובדות שעלו במחקרים אלו, מפתיעות למדי: עבור שליש מהנשים בישראל, אוטובוס הוא כלי התחבורה העיקרי. הן אמנם נוסעות גם במכונית הפרטית שלהן, אך לא רק בה.

"יש לזכור שנשים רבות עדיין עובדות בחצי משרה. הן אלה שחוזרות הביתה לקבל את הילדים המגיעים ממוסדות החינוך", אמרה אחת המשתתפות, חברת המועצה גבריאלה לסקי. "כשהן חוזרות", היא המשיכה, "הן מגלות שדווקא בשעות אלה, רשת התחבורה מורידה הילוך, יש פחות אוטובוסים ופחות רכבות. תכנון מערך התחבורה הציבורית לא הביא בחשבון את הצורך בתחבורה ציבורית בזמנים שאינם 'שעת השיא' במובן המקובל בעולם שחושב בצורה גברית: יציאה לעבודה בבוקר וחזרה באחר הצהריים המאוחרים הביתה".

גם במטרות הנסיעה נמצא שוני. גברים דיווחו שהם נוסעים באוטובוס לעבודה או ללימודים. הנשים ענו, שבנוסף לנסיעה ולעיסוק היומיומי, הן משתמשות בתחבורה הציבורית למטרת שגרתיות אחרות: קניות, שירותי בריאות וליווי הילדים לצרכים שונים. "ממטרות נסיעה שונות נגזרים צרכים שונים", מסבירה חברת המועצה את הממצא המענין: "מבחינה פיזית, כשנוסעים לקניות צריך מקום להציב את הסלים והשקיות, ושיהיה נוח לטפס עם עגלה. כשמלווים, צריך מקום ישיבה משותף, מקום להציב בו עגלת ילדים, לרכז כמה ילדים יחד עם מלווה, ואזור נוח להציב הליכון".

עוד עלה במחקר שהכינה יעל חסון, כי גם סגנון הניידות של נשים שונה. לא רק הלוך וחזור מנקודת מוצא אחת ליעד אחד וממנו חזרה למוצא - כמו הגברים, בדרך כלל - אלא יציאה למשימות שונות ומשולבות. לכן בנסיעה שלהן יש הרבה עצירות: הן גם משאירות את הילד בגן, נעצרות לרגע בבנק, ובדרך עוברות וקונות במכולת, ממשיכות לעבודה, שממנה הן חוזרות הביתה. מובן, לפיכך, למה נשים הדגישו במחקר את דרישותיהן לשירות תחבורה ציבורי זמין, מהיר, מכסה כמה מסלולים ואמין בלוח הזמנים. ברור שהן יהיו פחות סובלניות לשינוי בלוח הזמנים, משום שיש להן כמה משימות להשלים בדרך.

- עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'מאמע' ותישארו מעודכנים

לעומתן, הדברים שגברים העמידו במקום הראשון בשירות הם: הגנה ממזג אוויר, ישיבה נוחה ומרווחת, וכן שהנסיעה תהווה זמן לרוגע עצמי.

בשאלה שהופנתה לגברים ונשים בנוגע לכלי רכב באופן כללי, הנשים אמרו שהן רוצות שהרכב ייתן להן עצמאות, ויהיה זמין בכל מקום ובלי שיצטרכו להסתבך בחיפוש חניה. הגברים לעומת זאת אמרו, שכלי הרכב הוא סמל סטטוס, בעוד שאצל נשים ההיבט הזה כמעט ולא הוזכר.

ישנו תחום שבו הרכבת עדיפה בעיני הנשים על פני האוטובוסים הבינעירוניים: באלו האחרונים אין מושבים הניצבים זה מול זה, כמו ברכבת, ואין מקום להעמיד עגלות, וכמובן שאין מה לדבר על נוחיות או אמצעים אחרים שיקלו וינעימו את הדרך עם הפעוטות הנלווים.

אירית לבהר-גבאי, מתכננת תנועה במקצועה, הציעה בכנס לקדם מדיניות תעריפים מעודדת, בדרך של כרטיסים משפחתיים שיוזילו נסיעה משותפת, בכל אמצעי 'תחבורת ההמונים'. עד שזה יקרה וכאמא המשתמשת בתחבורה ציבורית, היא ציינה את היתרונות שיש כבר היום לנסיעה עם ילדים באוטובוסים עירוניים וברכבת, על פני נסיעה עמם ברכב פרטי:

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

1) מעבר מהיר מדלת לדלת עם הילד בעגלה, ללא התעסקות בחניה ובהעברת הילד ממושב הבטיחות לעגלה וחוזר חלילה.

2) לא צריך להיקשר ברכב, להעמיס ולפרוק עגלות.

3) הנסיעה היא בילוי: יש קשר עין, יש זמן לטפל, לשוחח, לשחק ולהאכיל.

4) הנסיעה בתח"צ בטוחה יותר, אין צורך בחלוקת קשב מסוכנת בין נהיגה לילדים, ו...באוטובוס לא שוכחים אותם.

5) הזדמנות להיכרות עם הסביבה: הילד רואה ונפגש עם זרים, מפתח עצמאות, אפשר להתבונן יחד דרך החלון ולדבר על מה שרואים.

]]>