אאא

תורה למלאכי רום?

איתא בגמרא (שבת פח.) "ואמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מה לילוד אשה בינינו? אמר להן, לקבל תורה בא! אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?! מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים!! אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה! אמר לפניו, רבונו של עולם! מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם! אמר לו: אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה, שנאמר 'מאחז פני כסא פרשז עליו עננו', ואמר רבי נחום: מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו, אמר לפניו: רבונו של עולם! תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה? 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים', אמר להן: למצרים ירדתם!? לפרעה השתעבדתם!? תורה למה תהא לכם!? שוב מה כתיב בה? 'לא יהיה לך אלהים אחרים', בין עמים אתם שרויין שעובדין עבודת גילולים!? שוב מה כתיב בה? 'זכור את יום השבת לקדשו', כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות?! שוב מה כתיב בה? 'לא תשא', משא ומתן יש ביניכם?! שוב מה כתיב בה? 'כבד את אביך ואת אמך', אב ואם יש לכם?! שוב מה כתיב בה? 'לא תרצח', 'לא תנאף', 'לא תגנוב'; קנאה יש ביניכם?! יצר הרע יש ביניכם?! מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא, שנאמר 'ה' אדונינו, מה אדיר שמך' וגו', ואילו 'תנה הודך על השמים' לא כתיב, מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר, שנאמר 'עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם', בשכר שקראוך "אדם" לקחת מתנות, אף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר 'ויתן     את הקטורת ויכפר על העם', ואומר, 'ויעמוד בין המתים ובין החיים' וגו', אי לאו דאמר ליה מי הוה ידע", עכ"ל הגמרא.

מדרש זה ידוע ומפורסם ודשו בו רבים לבארו לפרשו ולבררו, אך אע"פ כן נשתדל לפלס דרך במקום שהותירו לנו ראשונים מקום להתגדר בו, בפירוש וביאור זה המדרש.

שהרי לכאורה יש להבין מה עומק המשא ומתן שבין המלאכים לבין משה רבנו? וכי היה למלאכים איזושהי הוה אמינא שהם יכולים לקבל את התורה? וכי לא ידעו המלאכים כי מראש נתונה היא לעם ישראל, וציווייה מתאימים לבני אנוש, וכל חוקיה סובבים על מעגל הזמן והחיים של האדם בזה העולם השפל? וביותר איזו התמודדות או סתירה פנימית יש למלאכי רום בכדי שתצווה התורה ותזהיר ותזרז לקיים חוקיה, וכי יצר הרע שרוי בינותם להסירם מדרך הישר? כל זה אומר דרשני.

 

בעצרת בעינן "לכם"

והנה בגמרא פסחים סח:  נחלקו רבי אלעזר ורבי יהושע לגבי ימים הטובים, דלר' יהושע "כולו לה' או כולו לכם", ולר"א "חלקהו – חציו לה' וחציו לכם". ושם: "אמר רבי אלעזר, הכל מודים בעצרת דבעינן נמי 'לכם', מאי טעמא? יום שניתנה בו תורה הוא. ופירש רש"י וז"ל: "שישמח בו במאכל ומשתה, להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו". והנה ידוע דבעצרת נידונים על פירות האילן, ואם כן לכאורה הוא כעין יום הדין, ולמרות כך יש עניין בחציו לכם, בשמחת חג במאכל ובמשתה, כדי להראות את חיבורו וחיבובו ליום הקדוש הזה שניתנה בו תורה לישראל.

ואומרת הגמרא עוד (שם) שיש שלושה זמנים בשנה בהם "בעינן נמי לכם", ומבארת בהם את הטעמים, וז"ל: "הכל מודים בפורים דבעינן נמי לכם, מאי טעמא? ימי משתה ושמחה כתיב ביה. מר בריה דרבינא, כולה שתא הוה יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי; עצרת - יום שניתנה בו תורה, פוריא – 'ימי משתה ושמחה' כתיב, מעלי יומא דכיפורי - דתני חייא בר רב מדפתי 'ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש', וכי בתשעה (הם) מתענין והלא בעשירי מתענין? אלא לומר לך, כל האוכל ושותה בתשעה בו מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי".

ועוד הגמרא מביאה במעלת חג עצרת, וז"ל: "רב יוסף, ביומא דעצרתא אמר: עבדי לי עגלא תלתא! אמר: אי לא האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא!".

 

חשיבות יום מתן תורה

והנה, העוצמה החשיבות והגדלות של חג עצרת עד שמר בריה דרבינא חדל דווקא ביום זה ממנהגו בפרישות ובצום, לאכול ולשתות. פשוט שהוא מתוך החיבור של האיש הישראלי לתורה הקדושה שניתנה ביום זה. כלומר, בכל עת שהאדם מתחבר לעולם הזה, לתאוותיו למאווייו ואפילו לצרכיו הגשמיים הפשוטים, כאכילה ושתיה, חיישינן שמעשה הגשם יעשה בנפשו רושם של נצח,  והימשכו אחר תאוות החומר תגבר מהכא להתם, וכוחות נפשו יופנו מהעת ההיא והלאה לעשות (יותר) רצון יצרו תחת חובתו לכנס ולאמץ כל מאווייו וכוחו לעשות רצון יוצרו. אך ביום בו ה' מסיני בא, אין לחשוש שיימשך האדם אל תאוות עולם הזה ודמיונותיו, וודאי שבכח התורה וקבלתה אפס כוח היצר למושכו להסיתו ללוכדו ברשתו. והדברים יבוארו בשורשם לקמן, איך יסוד עניין קבלת התורה מבטיח את הגנתו של האדם מנפילה למדמנת החומר.

וראו ששלושת הימים בהם מר בריה דרבינא חדל מצומו וניגש אל האלקים לקדש החומר באכילה, כולם ימים הקשורים בקשר הדוק לקבלת עול התורה ומצוותיה.

בפורים, עליו נאמר "הדר קבלוה" – שקיבלו ישראל את התורה מרצון, תחת קבלתה מאונס כפיית ההר כגיגית.

בערב יום הכיפורים בו נמסרו הלוחות השניות, הרומזים לתורה שבעל פה.

ובעצרת יום קבלת התורה.

 

יסוד הדברים

והדברים עתיקים וידועים ואין צריך אלא לחדדם במשחזת להביאם עדי מחשבת הלב. שהרי דברי רב יוסף, מבהילים כל רעיון, "אי לאו האי יומא דקא גרים – כמה יוסף איכא בשוקא" ועל כן מה עשה רב יוסף, ביקש עגל שמן לאכילה? והוא דבר פלא, מה בין חשיבות היום לאכילת עגל רך?

וסוד הדברים רמוז בדברי ההוא גלילאה (שבת פח.) דדרש עליה דרב חסדא- "בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי, על ידי תליתאי, ביום תליתאי בירחא תליתאי; כמאן? כרבנן". ורש"י מסביר: "אוריאן תליתאי - תורה נביאים וכתובים, לעם תליתאי כהנים לוים וישראלים. על יד תליתאי - משה תליתאי לבטן, מרים אהרן ומשה. ביום תליתאי – לפרישה". וזכור עדות רב יוסף ובקשתו לשמשו "עבדי לי עגלא תלתא", דהיינו עגל שלישי לבטן שהוא המובחר ביותר.

והדברים תמוהים ומתמיהים מה עניין השלוש ליום זה? ופשטן של דברים אינם אלא כחרוז בעלמא לשזור העת היום והעם לדרך אחת. אך עמוקים הדברים, מי ימצאם, דעל פי תורת הספירות הנה הספירה השלישית היא ספירת "תפארת", ובה רמוזה התורה הקדושה. שכן הספירה הראשונה ספירת ה"חסד" כולה אהבה, והשניה "גבורה" כולה יראה, וה"תפארת" הרי היא שילוב של אהבה ויראה. וממילא יתבאר, שהנה שומה על האדם לאהוב את בוראו ולעובדו בכל ליבו, ומן העבר האחר לירא ממנו יראת הרוממות ולידע דהוא תקיף ובעל היכולת, ואחר כל זאת יבוא למידת תפארת וישלב האהבה עם היראה, החסד עם הגבורה, ועניינה קידוש החומר והעלאת העולם השפל מעשיו וענייניו אל הרוח והקדושה לעשות נחת רוח לפניו יתברך. והדרך לעשות כן היא ע"י התורה הקדושה – היא היא ה"תפארת", ועליה נאמר 'כי תפארת עוזמו אתה', ואין עוז אלא תורה.

והתורה – לא בשמים היא (עירובין נ"ה), שאילו היתה בשמים – היית צריך לעלות אחריה וללומדה (רש"י שם), אבל התורה ניתנה דוקא בארץ, שעניינה העלאת הארציות והחומר אל הקדושה והרוח.

 

שילוב החסד בגבורה - ביאור

הנה ידוע שיעקב אבינו שהוא ה"שלישי" שבאבות – בעת שיצא מבאר שבע לברוח מעשיו אחיו, שב ונם בבית אל, ושם חלם-  'והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו'. והרי יעקב אבינו היה "עולה תמימה", ומעולם לא יצא מארץ ישראל, וכעת שיוצא מארץ ישראל, אל עבר ארץ תלאובות ארץ העמים ביתו של גדול הרשעים באותו דור, מצבת שלטון הסטרא אחרא, לבן הארמי. הקב"ה מצווהו בחלום הסולם, דע לך יעקב, מטרתך כאיש המסמל את התורה עלי אדמות לשלב בין ה"יעקב איש תם יושב אוהלים" לבין התפנית הקיצונית –ביתו של לבן הארמי, להיות המגשר בין התורה שלמדת, בין הקדושה והרוחניות, לבין העולם החיצוני ויצריו.

כי "הנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", וכתב השל"ה הקדוש שהסולם רמז לאדם בזה העולם, שהסולם הוא "מוצב ארצה", והאדם נברא מהארץ, עפר הוא ואל עפר ישוב. אך "ראשו מגיע השמימה" שיש בו חלק רוחני, "ויפח באפיו נשמת חיים", והאדם – על ידי ה"נשמת חיים" יכול "להגיע השמימה", ואז להיות אדם שאינו מבחינת אדמה, אלא בחינת "אדמה לעליון".

לכל אדם יש את הכח לקחת את הדבר הגשמי, לעבד אותו לבררו ולכוונו אל הקדושה.

 

סוד הכסא

ועל פי זה יובן, כאשר באו מלאכי השרת למשה רבנו ואמרו לו: מה לילוד אשה בינינו? אמר לו הקב"ה למשה רבנו החזר להם תשובה! חשש משה שמא ישרפוהו בהבל פיהם, כלומר שמשה ידע את קדושתה של התורה, וההבל שבפי המלאכים הוא הבל של תורה בשיא קדושתה ללא שום חטא! אמר לו הקב"ה למשה אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה. ומה עניין אחוז בכסא כבודי?

הנה ידוע שבמעשה עמלק כתוב אין הכסא שלם ואין שמו שלם עד שיימחה שמו של עמלק, כמו שנאמר: 'כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור",

והנה שורש עמלק הוא לומר מקרה הוא ולית השגחה עליונה על האדם הפרטי כלל, וכסא הוא סמל לשלטון הקב"ה בעולם, וכל עת שזרע רשעים קיים, אין כסאו של הקדוש ברוך הוא שלם, ואין השגחתו ניכרת ומבוררת לעין כל. כלומר שליטת האלוקות על החומר והשגחת הא-ל על הגשמיות לא נהירה וברורה דיה, בעת שעמלק-סמל המקריות קיים.

מייד אחז משה בכסא, כלומר גילה סוד הדברים שיסוד התורה ועוצם סודה הוא גילוי מלכותו ואלקותו יתברך בתחתונים, ואמר "לפניו", דהיינו לא ענה למלאכי השרת תשובה, אלא אמר לפני הקב"ה, - "תורה מה כתיב בה" וכו'. כלומר אמר לפניו יתברך הבנתי סודם של דברים, ומעתה ראוי אני, ילוד אישה, לקבל התורה ולהנחילה לבני אדם. כי התורה עניינה לשלב את הקדושה העליונה ולהורידה לתחתונים, כמו שהגמרא אומרת: "מלמד שפירש מזיו שכינתו עליו", כלומר שהקב"ה רמז לו שכל העניין של התורה הוא שתרד מהשמים ותשרה בתחתונים!

לקדש את החומר

ממילא מובן, שרק ביום זה, ע"י קבלת התורה, כוחה עוצמתה וסודה, שירד הוד זיו קדושתו עלינו וניתן לנו הכוח לשוב ולהעלות הגשם אל העליונים.  וכעניין הסולם שמוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו.

וממילא אין עניין זה שייך למלאכים! וזה שאמר להם משה-  וכי ירדתם למצרים? וכי הייתם במ"ט שערי טומאה, שזה המקום השפל ביותר אליו אדם יכול להגיע אליו?! מקום מט' שערי טומאה ויותר.

"לפרעה השתבעדתם?" –פרעה הוא משל  לכל כח הרע שבעולם, היצר הרע בהתגלמותו. "לא יהיה לכם אלהים אחרים", וכי בין עמים אתם שרויים?!

כמו כן אמר להם על השבת, והוא אותו רעיון, האם אתם יכולים להגיע לקיום הפנימי של רצון התורה בעת שביתה ממלאכה וכבישת רצון תאוות הממון והדומה?! וכן משא ומתן, כיבוד אב ואם, לא תרצח, לא תנאף, קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם? הכל מושתת על אותו יסוד.

ואז מיד הודו לקדוש ברוך הוא. היה שיג ושיח שהקב"ה חפץ שמשה רבנו יבין שכל התכלית של התורה זה כדי שתשרה שכינתו בתחתונים,

היינו דבעינן בעצרת "לכם"

ולכן בעצרת כולי עלמא מודי דבעינן נמי "לכם", כלומר שאחרי שידע האדם סוד התורה ועניינה יבין שדרך התורה יכול לקדש את החומר ומובטח הוא שלא יחטא. כי כל עניינה להעלות את הגשמיות מעלה מעלה.

יהי רצון שנזכה שהקב"ה ישפיע עלינו שפע טוב מהשמים ברוחניות ובגשמיות, אכי"ר.