לאחר 57 שנה הורה בית המשפט המחוזי בירושלים לאכוף חוזה מכירה של דירה בקרית שומרי אמונים ליד מאה שערים ולחייב את מי שהייתה בעלת הנכס - חברת 'שומרי אמונים' לרשום סוף סוף בטאבו את הזכויות על שם הקונה. השופטת חנה מרים לומפ דחתה את טענת החברה שלפיה הסכם המכר זויף לאחר שהוצגו בפניה מסמכים שהוכיחו את גרסת הרוכש, כך על פי הדיווח באתר 'פסקדין'.
"שומרי אמונים" היא בעלים של מתחם מגורים סמוך לשכונת מאה שערים הקרוי על שמה. ב-1961 רכש ממנה התובע זכויות חכירה למשך 278 שנים באחת הדירות במקום והוא גר בה במשך 42 שנים עד שמכר אותה בינואר 2003. אלא שמאז ניסתה "שומרי אמונים" לטרפד את העברת הזכויות לרוכשים החדשים, בטענה שהמוכר לא היה רשאי לבצע בה עסקאות ללא ידיעתה - שכן הדירה עדיין שלה.
מאז עבר על המוכר סחבת קשה במיוחד כאשר החברה גררה את המוכר והרוכשים להליכים משפטיים שונים, אך כשלה בכך, ולפני 3.5 שנים ניתן פסק דין מוסכם שבמסגרתו חויבה להעביר את הזכויות בדירה על שם המוכר (כדי שיוכל להעביר את הזכויות לרוכשים). למרות זאת, החברה המשיכה בשלה והזכויות לא הועברו. בלית ברירה, ביוני 2016 פנה המוכר לבית המשפט בבקשה לאכוף את הסכם המכר הנושן.
הוא דרש שהחברה תשנה את רישום הזכויות בדירה תחילה על שמו ולאחר מכן על שמם של הרוכשים, כדי שסוף סוף יוכלו להשלים את עסקת המכר. לטענתו, הוא שילם את מלוא התמורה עבור הדירה ולכן אין סיבה אמיתית למנוע ממנו למכור אותה. הוא צירף לתביעתו את הסכם המכר מ-1961, אישורי משכנתה ועוד.
מנגד, טענה שומרי אמונים שהיא בעלת הדירה והזכות היחידה שניתנה לתובע הייתה של "בר רשות" – כך שהוא לא היה רשאי לבצע בה עסקאות מאחורי גבה. מעבר לכך, היא סברה שהתובע לא ביסס את עמדתו מבחינה ראייתית. לטענתה, הסכם המכר שהציג הוא העתק מצולם שלא אושר כ"נאמן למקור", כך שמדובר בזיוף. היא הוסיפה, שהוא לא צירף אסמכתאות לכך ששילם את מלוא התמורה.
אבל השופטת חנה מרים לומפ כתבה ש"בעל דין המטיח בצד שכנגד טענות חמורות, כגון זיוף, הנושאות גוון מעין פלילי, אין לטעון בעלמא כפי שעשתה הנתבעת". היא ציינה, שהחברה נמנעה מלזמן עדים רלוונטיים ומלהציג מסמכים שהיו יכולים לגבות את טענותיה, כך שהדבר נזקף לחובתה ומחליש את גרסתה.
השופטת הפנתה להליכים שהחברה קיימה בעבר נגד התובע והרוכשים החדשים, שבמסגרתם הודתה בקיומו של הסכם המכר מ-1961, כך שגרסתה ההפוכה כעת העלתה "תהיות, תמיהות וסימני שאלה רבים". לעומת זאת, העדות שמסר התובע הותירה בה את הרושם שמדובר באדם אמין, שהציג גרסה עקבית שיש לקבל במלואה.
בפסק הדין צוין שמעבר להסכם המכר, צירף התובע מסמכים נוספים שחיזקו את אמיתות דבריו, כמו אישור דיווח על העסקה לרשויות, אישור לסילוק משכנתה ועוד.
בסופו של דבר נקבע כי התובע הוכיח שאכן רכש את הדירה, והשופטת לומפ הורתה לנתבעת לרשום אותו כבעל הזכויות בדירה תוך 60 ימים. בנוסף, החברה תשלם לו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 35 אלף שקל.