לרוב אנחנו לא אוהבים שמאתגרים אותנו, שמציבים לנו מכשול שמכריח אותנו להתאמץ, בטח בכל הנוגע למחשבה מעמיקה כשבסך הכל רצינו לשמוע שיר חדש... הסתפקתי רבות האם וכיצד להתייחס לאלבומו השני של הזמר והיוצר המבריק, חנן בן ארי – 'לא לבד'. זהו אלבום שמציב אתגרים מסוגים שונים למאזין החרדי הממוצע שרגיל להאזין למוזיקה חסידית עם מילים מהמקורות או אפילו למילים בעברית, אך רכות ובדרך כלל חסרות הבעה אישית.
חנן בן ארי, אתגר את המאזין החרדי כבר באלבומו הראשון, עם הלהיט 'תותים' בו הופיע המשפט "תודה על הזכות לראות את מסי", כשהוא מכוון לשחקן הכדורגל המפורסם. השיר נפסל להשמעה בתחנות הרדיו החרדיות, שחלקן מחרימות לחלוטין את כל שיריו של בן ארי אחרי הסינגל "מה אתה רוצה ממני".
השיר בו בן ארי תוהה "מה אתה רוצה ממני מה? מה? מי ביקש ממך לזרוק בי נשמה", עורר סערה רבה, כאשר מאזינים רבים כינו אותו "כפירה" ורבים אחרים חשו אי נוחות מהפניה הבוטה והישירה כלפי מעלה. זאת למרות, שבן ארי לא המציא את הביטוי "לזרוק בי נשמה", שמופיע בגמ' בסנהדרין ובאבות דרבי נתן ובמקורות נוספים.
בן ארי טען להגנתו, כי דווקא הדיבור הישיר מלמד על תחושת קרבה בשל היכולת לשאול שאלות ישירות את הבורא שאלות על סף ההטחה. כאמור, התירוץ לא התקבל בקרב תחנות הרדיו החרדיות, שברוב המקרים יותר "חרדיות" מהמאזינים עצמם שמאזינים לאלבומיו של חנן בן ארי באופן עצמאי.
אני מבין את גישתן של התחנות שלא מעזות לאתגר את המאזינים או את עצמן ומעדיפות לנהוג בשיטה המוכרת של "אם יש ספק - אין ספק", אבל אני חושב שהיא בעייתית, גם אם הפעם במקרה הספציפי הזה הם צודקים וייתכן והטון של בן ארי בשיר מעט מתריס מידי. עם זאת, הגישה שאין למאזינים את היכולת להתמודד עם טקסט מורכב יותר היא זו שיוצרת קהל מאזינים שטחי וחסר יכולת להתמודד עם שאלות אפילו קלות. קהל שכל שאלה הכי קטנה מפחידה אותו, כל עיסוק אמוני הופך להיות "כפירה" ובסופו של יום רבים כבר לא יודעים ולא רוצים לדעת במה הם מאמינים.
נכון, חנן בן ארי כדרכו "בועט", הכתיבה שלו, הביצוע וכל האווירה ביצירתו של חנן בן ארי היא תמיד 'על הקצה' הוא מקצין בכתיבתו ולוקח את הדברים אל הביטוי החד ביותר שאפשר למצוא וגם השירה שלו מליאה תיאטרליות. למרות זאת, הייתי רוצה לצפות שנהיה מסוגלים להסתכל במבט מעמיק יותר על שירים שניתן להבינם ולהסבירם אם רק רוצים בכך.
לאותם מחנכים דגולים שסבורים שההאזנה לשיריו של בן ארי תגרום ל"התקררות" ושאלות באמונה מומלץ לעשות חיפוש מעמיק יותר בנגנים של תלמידיהם ולתהות האם עדיף שיאזינו לשלמה ארצי או לחנן בן ארי שיכול להעניק להם את אותה החוויה המוזיקלית אך עם תכנים נקיים ונכונים יותר. לי התשובה די ברורה בנוגע לילדיי, לצערי, אני לא בטוח מה תהיה התשובה של אותם אנשי חינוך.
באלבומו השני פנה בן ארי לכתיבה יותר אישית וכך הגיעו לאלבום שירים כמו "פרדס חנה" ו"תודה שאת", שירים שיכולים לשבת על משבצת 'שירי אהבה' אם כי ברור שהוא כתב אותם על רעייתו והבחירה שלהם להתגורר בפרדס חנה או בכלל בהתמודדות איתו כזמר ויוצר מצליח לצד היותו בעל ואיש משפחה בשיר "תודה שאת". שיר נוסף הוא "רגע" אחד השירים היפים באלבום שגם הוא יכול להתפרש כשיר כזה.
כשהצבתי את הנושא בשיחה עם חנן בן ארי, הוא השיב לי, כי המטרה שלו בכתיבה היא להזכיר שהקב"ה לא נמצא רק בבית המדרש ובבית הכנסת, אלא נמצא אתנו בכל חלק מחיינו, גם בתוך חיי המשפחה. "אני חושב שמוזיקה יהודית היא כזו שנמצאת בשלבים שונים בחיינו, אני משתדל לכתוב על החיים באופן כללי מתוך מבט אמוני ומי שפוסל את כל שיריי בגלל זה, אני חושב שהוא עושה טעות גדולה", אמר בן ארי.
ורק כעת אני יכול להגיע למוזיקה עצמה... "לא לבד" בדומה לאלבומו הראשון של חנן בן ארי, הופק על ידי המעבד אייל מזיג, שעשה שוב עבודה נפלאה במיוחד. העיבודים מדויקים ומעניקים תחושת מרווח באוזן, בלי תזמור עודף ומכביד.
מי שעוקב אחרי חנן בן ארי וההצלחה האדירה שלו בשנים האחרונות נחשף כבר למחצית משירי האלבום מה שהופך את ההאזנה אליו לפחות מאתגרת ומעניינת שכן השירים הושמעו המון ו"נלעסו". הייתי מצפה ממנו ליצור אלבום עם יותר רצועות כדי "לכפר" על החשיפה הרבה לסינגלים מתוכו, אך עדיין התוצאה הסופית מכילה מספיק שירים מעניינים חדשים החל מ"הלב יגיע בקרוב" העוסק ברווקות מאוחרת בצורה רגישה ומרגשת וכלה בשיר "רגע" המקפיץ והכיפי והשיר שחותם את האלבום "ילד" שיר לילי מהורהר ונעים.
'פרדס חנה' הפולקי הוא אחד השירים הקסומים של האלבום למרות המהלך המלודי הפשוט לכאורה שלו, הוא עדיין נשמע קסום ומושך במיוחד. וכמובן אי אפשר שלא להזכיר את הלהיט 'ויקיפדיה' על הקליפ הגאוני שלו, שיר ששוב פחות יתאים להשמעה בשמחת בית השואבה ויעורר גם שאלות בנוגע לחוסר רצונו של בן ארי להיתפס כ"נציג של אלוקים" אך עדיין מדובר בשיר בו לוקח אותנו חנן בן ארי אל הקצוות המוזיקליות הייחודיות שלו.
חנן בן ארי יחד עם אמנים נוספים דוגמת ישי ריבו, שינו לחלוטין את פני המוזיקה היהודית ולקחו אותה גם למקום אליו יכול להתחבר המאזין הישראלי הממוצע, שמצביע ברגליים ורוכש את האלבומים של שני האמנים וגודש את ההופעות שלהם.
"לא לבד" הוא אלבום מוזיקה יהודית מודרנית, כזו שלא בהכרח יתאים לכל אוזן, ואבין כאלו שיחשבו שהוא אינו מתאים לילדיהם, אך בעל איכויות מוזיקליות וטקסטואליות מהשורה הראשונה.