אאא

עובדיה חממה: התורה מספרת לנו דרך סיפור יוסף ואחיו, שלמהלכים משמעותיים כמו תיקון, סליחה וכפרה בין אחים ובניית עם נושא בשורה היסטורית אנושית ואלוקית חדשה, נדרשים תהליכי עומק, מבחנים ואתגרים שלוקחים זמן.

22 שנים ייקחו ליוסף להתגלות לאחיו, באופן כהה ורחוק מתחושות אנושיות כמו זעם, אשמה ובושה שהיו רק מלבים ולא מאפשרים קירבה מחודשת. ההמתנה היא מתנה ובסופה יושלם הליך חינוכי ותושג מדרגה חדשה שתהווה את הבסיס האיתן הנדרש למדרגה הבאה בבניין העם.

בכותרת: "ויגש אליו יהודה ואמר" נמשל מפגש הציביליזציות של יהודה בנגיד המצרי, להתגוששות בגוב האריות ממש.
יהודה מתווכח קשות עם הממשל המצרי ונלחם על בנימין, בשם האב ובשם ההיסטוריה המשפחתית (ובכך מתקן את שורש חטא הפקרת יוסף) אבל גם בשם העתיד המשפחתי ובשם עם חדש שהולך ונבנה על בסיס של ערבות הדדית ואחוות האחים.

נעים מאוד. אנחנו עם ישראל החי והקיים ואבינו גם הוא עוד חי.

הקריאה "אל תשלח ידך אל הנער", כמו מהדהדת החל מעקידת יצחק דרך פרשה זו ועד זוועות השואה וניצוליה.

כשחיפשתי את הקול המתאים ביותר להגיש את מדרשיר השבוע, ידעתי שאין ראוי מכבוד הרב ישראל מאיר לאו.

אל מול ספרו: "אל תשלח ידך אל הנער" וקולו החם והעמוק (קולו של יעקב...קול ישראל) ראיתי בעיני רוחי את הרב, כיהודה ממש, ניגש אל כל מלכויות הגויים הצוררות בקריאה ובתביעה מצמררת: אל תשלח ידך אל הנער!

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'מוזיקה' ותישארו מעודכנים

ועוד אפילו ראיתי בעיני רוחי את כבוד הרב עומד כמליץ יושר של עם ישראל בפני בורא עולם ומתחנן: אל תשלח ידך אל הנער,אל עם ישראל, אל הכבשה אל מול 70 הזאבים.

כשסיפרתי לרב את ההקשר הזה בו ראיתי בו את הראוי ביותר להגיש את הדברים הוא התרגש,הסכים ונשא את הדברים באופן מדהים.

לבסוף הוא הוסיף לי פרשנות נוספת לפסוק המצמרר: איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי": רבי מאיר'ל מפרמישלאן, אומר היה במליצה על הכתוב, "כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי" (בראשית מד, לד) – איך אעלה אל אבי שבשמים, אם הנער – הדור הצעיר: בני, נכדי וניני – אינם איתי? אם חס ושלום אינם הולכים בדרכי ואינם שומרים מורשת ומסורת אבות, איך אעז להראות את פני בפני אבי שבשמים?

כלומר, אני צריך לדאוג לנערים, מנעוריהם שימשיכו במסורת הדורות.
 
מאת: הרב ישראל מאיר לאו, מתוך הספר – "הגדת הרב לאו".