אאא

לאחרונה צף ועולה נושא האלימות המילולית והפיזית שחוו בני ובנות נוער (בתפילה שזה רק בעבר), מפעם לפעם ניתן למצוא מבוגרים רבים שחוזרים לשנות ילדותם ובתוך דבריהם הם מספרים בלהט על אותו מחנך או מנהלת שפגעו בהם בדרך כזו או אחרת.

לאחרונה נחשפתי לסיפור קורע לב על בחורה (כהיום מורה) שחוותה חרם שאורגן על ידי מנהלת בית ספרה באופן יזום עד כדי ששאלה נפשה למות, או על חבר שבמפגש כיתתי לאחר 20 שנה פתח את סגור ליבו על חרם כיתתי שנעשה עליו בידיעת אנשי החינוך במוסד שלא נקפו אצבע.

הסיפורים מקוממים! מפחידים! ובעיקר מעוררי שאלה היכן היו האנשים שהיו אמורים לדאוג לביטחון אותם הילדים, או איך נהפכו השומרים לאויבים.

לאחרונה שאל אותי יהודי יקר הקורא טור זה בקביעות, מדוע בטור זה כביכול נערכים כתבי אישום רק להורים ולמורים, ופחות יש יחס לחלקם של הילדים בכל המערכת הזו, לעומקם של דברים ברור שבכל סיטואציה ישנם כיווני חשיבה נוספים וניתן לדון לכף זכות את ההורים והמורים, אבל היות ואין מטרת טור זה לעסוק בכתבי אישום אלא בלהאיר זוויות במלאכת החינוך הקשה והמורכבת עוסק טור זה בזווית ההורים והמחנכים ובוודאי שיש לילדים גם את חלקם.

אך התשובה הנוספת לשאלה זו, היא החוסר אונים של הילד/ה אל מול אמינותם של אנשי הכוח והמפתח, עומדת נערה ומתחננת על נפשה שהחשד שעלה נגדה איננו נכון או שיש סיבה שבגינו התרחשה סיטואציה מסוימת, עומד ילד קטן וטוען שלא הוא זה שדיבר בשיעור, ומולו עומד איש חינוך/ מנהלת, שעצם נוכחותם איננו שווה בכף המאוזנים מול טיעוני הילד או הילדה, ובכך הופכים יחסי הכוחות לכאלו חסרי שוויון.

יתרה מזו גם אם ההורים יחושו שאין צדק בדברי אנשי החינוך הם יפחדו לדבר עליהם מחשש לעתיד ילדיהם במוסד, ק"ו אם מדובר בילד/ה שהיו צריכים להפעיל פרוטקציה בשביל לקבלם מלכתחילה למוסד, ובכך עמדת הילד וההורים במינוס עוד קודם הדיון שנועד לכישלון.

והילד נושא על גבו ובליבו צלקת לעד של אלימות מילולית או/ו פיזית ששנים רבות לאחר מכן אם שפר עליו מזלו הוא יוציא את זה בדרך המספר על שיעבוד בקטנותו, ואם לא אז הוא יוציא את זה בחדרו של המטפל המקצועי או הזוגי. וד"ל.

מוסדות הנוער הרבים והמתרבים בכמות ואיכות המטפלים בנוער ששינו מסלול, הציב ומציב מראה עגומה שגם בעולם החינוך החרדי יש לעשות ונעשה בדק בית, במקומות שכאלו שאולי היה ברור כשמש שהשליחות של האיש חינוך היא גדולה שבעתיים היות שלבד מהחינוך עצמו בכל עומק עולם החינוך, העשייה נושקת למימד הרוחני ולכן רצינו להאמין וקיווינו שבתוככי התלמודי תורה והבתי ספר העוסקים במלאכה הרי תוכם כברם, והם עושים את שליחות הקודש כראוי.

אך למרבה הצער נחשפים עוד ועוד סיפורים על אנשי חינוך שמעלו בתפקידם ופגעו בצורות שונות ומשונות בתוככי היכלי החינוך תלמודי התורה ובתי הספר:  "בורסת היהלומים של העם היהודי" המקום היחיד שלא יושבת גם בבוא המשיח לבניית בית המקדש, הושבת פעמים רבות על ידי כאלו המתיימרים להיות אנשי חינוך ופגעו בנפשות הבנים והבנות בדרכים רבות ופגיעות שהפכו לצלקות ולמסלול חיים כאוב וגם אובדני.

אינני מתיימר לומר שבחינוך הכללי אין הדברים כך, אך אין מקום להשוואה כאשר אב מכניס את בנו בדחילו ורחימו ללימודים בתלמוד תורה, וברגש גדול מלקק הוא את אותיות הא' ב' בדומה לילד בחינוך הכללי שנכנס לכתה א', בתי החינוך הם קודש קודשים עבור שומר תורה ומצוות, ומי שמועל במזיד בהקדש דינו מבואר מפורשות בתורה.

ביום הורים גדול שהתקיים לאחרונה באחד מהמוסדות לנערות חרדיות שבחרו בדרך אחרת, סיפר אחד ההורים שביתו הגיע למוסד זה היות שנזרקה מבית ספרה הקודם כשלבשה בגד שחרג מהתקנון של בית הספר, הבגד היה צנוע לכל הדעות אך הייתה חריגה לעומת התקנון הבית סיפרי,

המחנכת באותו מקום עמדה והסבירה לתלמידה איך שלבישת בגד זה הוא עדות לחורבן רוחני עמוק שמתחולל בתוך נפשה ושזו לא מעידה אלא עדות, ועליה לערוך עם עצמה חשבון נפש מעמיק! יתכן וניתן לחלוק או להסכים עם דבריה של המורה הדגולה, אממהה שהמחנכת הדגולה לא קיימה את השיחה הזו בחדר פרטי ובצורה אינטימית אלא מול כיתה עם 30 בנות אחרות, ושם היא קברה את הילדה!!!    

בפרשת השבוע שמות פרק כה כתוב: "וְצִפִּיתָ֤ אֹתוֹ֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ תְּצַפֶּ֑נּוּ וְעָשִׂ֧יתָ עָלָ֛יו זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב" הגמרא בתלמוד בבלי מסכת יומא דף עב עמוד ב דורשת פסוק זה:  "מבית ומחוץ תצפנו אמר רבא: כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו - אינו תלמיד חכם"

רבים פירשו שמדובר פה על צבוע או שקרן או שחקן שמשדר שהוא רב רבנן ובפועל הוא אדם פשוט מאוד, מעניין לראות את ביאור  הר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף מב עמוד א שמבאר: "שאין תוכו כברו. שאין כונתו טובה כדבריו:".

כאשר איש חינוך או אשת חינוך מעביר מסר חינוכי/רוחני מחד ובאותו זמן ממש רוצח נפש של ילד או ילדה (ואין כל סיבה להתיר כזה דבר בשום סיטואציה), עליהם נאמר אין תוכם כברם!! שאין כונתו טובה כדבריו, אם כונתו הייתה טובה כדבריו המסר היה עובר בדרך נכונה ורגישה, מנהל או מחנך שמחרים תלמיד או עושה ממנו לעג מול תלמידים אחרים אין תוכו כברו ואין מקומו בהיכלי החינוך.

 

הכותב הינו ראש בית המדרש ברקאי- חיספין