במידה ושהיתם בכוכב אחר ביומיים האחרונים ופספסתם את הפרשיה המסעירה את הציבור הישראלי בכללותו, אשר החלה בעקבות ההתבטאות המנותקת מן המציאות והכה מקוממת של בחור בשם אייל זיידמן (אל דאגה, אין מדובר בדמות שאתם אמורים להכיר) בחשבון הטוויטר שלו, קבלו את תקציר הפרקים הקודמים:
גברת שרי צדוק אזולאי, פעילה גם היא באותה רשת חברתית, העלתה תצלום שבו נראה חייל עם מדים ירקרקים לגופו, כיפה לראשו, עטור בתפילין וידיו מונחות על עיניו באומרו "שמע ישראל" בדבקות. לה היא הוסיפה את הכיתוב: "זה למה לא תנצחו אותנו לעולם!!!". בתגובה, ענה לה אותו אדון נבער מדעת כי, לטענתו, חרדים פרזיטים אוהבים להתרבות ובגלל זה צריך למנוע מכל אישה חרדית אחרי לידה ראשונה, להביא ילדים נוספים לעולם. זהו נוסח מעודן ומצונזר, כמובן.
אותו ציוץ אווילי עורר באז במרשתת ולא מעט אושיות ידועות שם (ביניהן הסופרת גלית דיסטל-אטבריאן שהביעה את תמיכתה במגזר החרדי, בפוסט מדויק בפייסבוק שזכה ל-550 שיתופים עד כה) מיהרו לחוות את דעתן עליו - למחות או לחזק את דבריו.
גם אני הקטנה, חרדית גאה מבטן ומלידה, רוצה לפנות מעל במה זו למר זיידמן היקר: ראשית, מעניין שדווקא תמונה של לוחם (ולא, לצורך העניין, של "פינגווין" עם תלבושת מסורתית בגוונים של שחור ולבן ופאות מסולסלות), היא זו שמעוררת את זעמך וגורמת לאצבעותיך לתקתק במרץ ובחוסר מחשבה דברי הבל ובורות שכאלה. מאידך גיסא, לפחות "משתמטים" לא יכולת לקרוא לנו. זהו גם בונוס.
שנית, אני תוהה, על איזו פרזיטיות אתה מדבר? אני מתחייבת בפניך, גם אם ישנה, היא נוכחת באופן דל ביותר ומאפיינת קומץ קטן מהחברה הסגורה שלנו ואינה מעידה כהוא זה על אלפים שחיים את חייהם בדיוק כמוך ובאותה צורה של רבים שכמותך (בתקווה שאתה אכן עושה משהו משמעותי ביום יום שלך, מעבר להשתלחות בציבור שלם, שהוא חלש, רפה ועם פחות כלים ממך להשיב מלחמה.)
***
קיבלנו צו מן התורה: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלוקיך" ואף שלימוד תורה הוא ערך עליון ביהדות, גם אצלנו מבינים כי לא כל אחד יכול לעסוק בה יומם וליל, אז הוא יוצא לעבוד. הלם.
תתפלא לשמוע, סבי שירת בצבא. לאחר מכן התפרנס כל חייו מחנות מכולת שהיתה בבעלותו. לימים, גם אבי התגייס וירש את אותה חנות מכולת. כל חייו עמל, יגע והזיע כדי להביא לחם הביתה, (גם היום, אגב, כשהוא כבר בן יותר משבעים שנה ויכול לפרוש לגמלאות). ימים ארוכים לא זכיתי לראותו בטרם הלכתי לישון כי עבד עד שעות הלילה המאוחרות.
את מוסר העבודה הזה הנחיל גם לנו, שבעת ילדיו, שעושים כל שביכולתם כדי להביא טרף לילדיהם ולא בוחלים באף משרה, כפי שנאמר במסכת נדרים וצוטט רבות על ידי אימי ע"ה: "גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה" ויותר מכך, חזרה והדגישה בפניי את דברי חז"ל שהורו לנו: "פשוט נבלה בשוק ואל תצטרך לבריות". זהו המוטו עליו גדלתי: עשי הכל כדי לכלכל את עצמך במו ידייך, תאכלי לחם יבש עם שכבת מרגרינה דקה, תשתי מים עכורים ואל תבקשי הלוואות מאף גורם. אם את מצויה בתקופה של לחץ כלכלי, הדקי את החגורה אף יותר.
כך נוהגות גם המון משפחות שאני מכירה. אנשי עמל אנו. חיים על חשבון המדינה? אוכלי חינם? אשמח ללמוד את השיטה. מהמשכורות שאני ובן זוגי מקבלים מקוזזים סכומים לא מבוטלים לקופת המדינה. בנוסף, קצבת ילדים בסך 150 ש"ח שנכנסת לחשבון הבנק שלי מדי חודש איננה מכסה אף את החיתולים והמטרנה להם זקוק בני, שהוא, אפרופו, בן 3 כבר ואין לו אחים. היית מאמין?
אלו שכן בוחרים להגות בתורה, חיים בצמצום רב, מן היד לפה, מבחירה חופשית. ממתקים? רק בשבת ורק הפשוטים והזולים ביותר. בגדים? מעבירים מילד לילד וקונים רק כשממש צריך ואין ברירה אחרת.
***
שמע לעצתי, מיסטר זיידמן, לך ועשה סיור במוסדות האקדמיים החרדיים ואפילו באוניברסיטאות. שם תראה "דוסים" יושבים ושוקדים שעות ארוכות כדי לרכוש השכלה גבוהה ולהתפרנס באמצעותה בעתיד בכבוד.
עכשיו, לגבי האמירה המרכזית והנוראית שבאה בהמשך לדבריך: "אוהבים להשריץ". כן, אתה צודק, בוודאי. ילדים זה שמחה, אושר וסיפוק אינסופי. הם ההמשך, הם הנצח, האור בקצה המנהרה שלעתים כה קשה לשים לב לקיומו. ממליצה לך גם להתהדר באחד. אני מעריצה ועפר לרגליהן של נשים אשר מבינות את המשמעות העמוקה של העמדת בנים, אינן מתפנקות ועושות זאת לעתים קרובות. הלוואי על כולנו.
אז, ובכן, הדבר היחיד שיש לגדוע זה את צרות האופקים והדעות הקדומות שאתה לא חושש לנפנף בהן בראש חוצות. יודע מה? במקרה שלך, אולי גם את החיבור לאינטרנט, כך הפנינים והמרגליות (הנכתבות בעילגות, יש לציין) שאתה מפיק, לא יגיעו לאוזני תינוקות שנשבו שאולי לרגע קטן יכולים לחשוב כי יש אמת בדבריך.