4 כללי התנהגות לגן השעשועים שכל אמא צריכה לדעת

מה עושים כשילד זר עוקף את בנכם בתור לנדנדה? איך נוהגים כשיורש העצר שלכם חוטף מידיו של חברו צעצוע ומסרב להשיבו? ועוד כמה קונפליקטים שצצים בבילוי של אחה"צ בגינה + פתרונות (משפחה)

תהילה אלטמן | כיכר השבת |
(צילום: shutterstock)

הילד שלכן מעולם לא פגש נדנדה שהוא לא אהב, אבל זה המקום בו הבעיה יכולה להופיע: מה אתן עושות אם אתן נמצאות בתור מאחורי הנדנדה או גרוע מכך, אתן חוששות שאתן יכולות להיות הנדנדה בעצמה? כדי לעזור לכן לפתור בעיות, דניאל פוסט סנינג, מחבר משותף של הספר "נימוסין", המהדורה ה-19, מסביר כיצד להתמודד עם מגוון של מצבים חברתיים המתרחשים במגרש המשחקים:

בזמן ההמתנה למתקנים

בין אם חיכיתם זמן שנראה כמו נצח או שהילד שלכן בדיוק עומד בתור, לדברי סנינג, זו הזדמנות טובה ללמד אותו שיעור חשוב על שיתוף ותמורות. "כהורה, הכל קשור במודלים של התנהגות טובה", הוא אומר. "אתם יכולים להסביר לו: 'אם חיכית, היית רוצה שאחרים יציעו לך גם הזדמנות להתנדנד' או 'אנחנו נמתין בסבלנות לתורנו - הוא יגיע בקרוב'". (אתן יכולות גם לומר את המשפט האחרון בקול רם כדי שהורים אחרים ישמעו.)

אבל האם עליכן להטיל מגבלת זמן? סנינג אומר שזה תלוי בכן. "נימוס מסתכם גם בכל מה שמרגיש נכון והוגן ברגע זה", הוא מסביר. עם זאת, זה גם בסדר לדבר אם אתן מרגישות לא בנוח. "הרבה פעמים זה פשוט כמו להגיד: 'היי! הגענו לפניך, אך נסיים בעוד חמש דקות. תודה על ההמתנה!'".

כאשר צעצוע נלקח

במקרה זה, הכל תלוי בגיל: אם הילד שלכן קטן, אתן בהחלט צריכות לעזור. אבל אם הוא קצת יותר מבוגר - נניח בגיל 5 פלוס - הוא צריך להיות מסוגל לפתור בעצמו קונפליקט לא פיזי. אם אתן מתכוונות להיכנס פנימה, "הסבירו בעדינות שילדכם שיחק בתחילה עם הצעצוע ויתן גם לילד השני בקרוב".

אם ההורה השני לא היה נוכח באירוע הראשוני, הימנעו מהפיתוי להאשים את הילד שלכן (או גרוע מזה, שלו). "נסו: 'סליחה, לא התכוונתי לגרום למשבר, אבל זה מה שקרה'. אתן רוצות לתת הסבר כדי שיוכל להבין טוב יותר את הפעולה שביצעתם" ובמקרה הגרוע ביותר, אם הילד יברח עם הצעצוע, זכרו שזהו לא תפקידכן להטיל משמעת על ילד של מישהו אחר. "במקום זאת, עזרו לילדכם לעבד את רגשותיו ולהמשיך הלאה", אומר סנינג.

כשילד זר נמצא בסכנה

בטיחות מקבלת עדיפות בכל פעם מחדש, מסביר סנינג. "אם אתם רואים ילד בסכנה ואף הורה לא ניגש אליו, זה בסדר לגמרי לעשות זאת". אבל יש גם אזהרות לכלל הזה. "יש סולם סכנה ולכן נדרשת בדיקה אישית של המקרה באופן פרטני", מוסיף סנינג. במילים אחרות, כל הורה מכיר את הילד שלו.

הוא עשוי להיות אחראי שיש לו אישור מוחלט לגלוש במגלשת הילדים המפחידה למראה. "אתם תמיד יכולים לעשות סריקה כדי לוודא שאתם רואים מישהו שאחראי למצב בסביבה. אבל אם הם נראים מוסחים וילד עומד להיפגע, יש לכם יותר קו רוחב בכל מה שקשור לגישה לילד". (נסו לומר: "האם אמא / אבא שלך בסדר עם מה שאתה עושה?")

כשהורים מתנהגים בצורה לא נאותה לילדיהם

כולנו נתקלנו בהורים אשר - לטוב ולרע - אינם יכולים להפסיק לאתגר את ילדיהם לדחוף את עצמם מעבר ליכולתם, לפעמים באופן בריוני. בשורה התחתונה, סנינג אומר, אינכן יכולות להתערב. "משוב קריטי לעולם אינו בסדר". במקום זאת, השתמשו ברגע כדי להביט על עצמכן.

"נימוס הוא הכלי החזק ביותר כשאתם משתמשים בו ככלי לשיפור עצמי, לעומת היותכם שיפוטיים. שאלו את עצמכן: 'האם אני נסערת בגלל שהפעולה שההורה נוקט קרובה יותר מדי אלי?' או 'מה אני עושה כהורה, כשמדובר בהתנהגות זו?' גם אם אינכן יכולות להתערב, זו יכולה להיות בדיקת אישית מועילה".

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

Mame לאישה הדתית