אאא

בפרק הקודם הצגנו את השעמום כ"שליח" שמעביר לנו מסר ומאיץ בנו לחתור לעשייה, לחידוש ולחיפוש משמעות. רגש זה יכול להיות לנו ליועץ, אך גם לרועץ. כאשר עוצמות רגש השעמום חזקות מידי, או כאשר איננו יודעים לווסת אותו או למלא את עצמנו בסיפוק, אזי הוא פוגע בנו.

בפרק הנוכחי נציג את הגורמים שיכולים להעצים את השעמום אצל ילדים ונוער. המטרה שהורים יוכלו להבין טוב יותר את החוויה של הבן או הבת ולהצליח למצוא בעצמם את דרכי ההתמודדות המתאימים לילדיהם ולהם. מסתבר שהשעמום אינה כה משעמם, יש גוונים רבים של שעמום, כמו גם סיבות שונות שיכולות להעצים או להפחית אותו, הנה כמה מהן.

חוסר בגירוי מותאם – כאשר אנו עומדים בפני גירוי שהוא נמוך יותר מהיכולות שלנו, אנו חשים שעמום. כאשר הגירוי גבוה מידי מהיכולות שלנו, אנו חשים חרדה. אנו מפיקים הנאה כאשר אנחנו מוצאים את נקודת האיזון הנכונה בין הקצוות הללו ו"זורמים" עם המשימה שלנו. לפעמים הסיבה לכך שילד אחד חש יותר שעמום מאחרים, נעוצה בכך שהיכולות השכליות והרגשיות שלו שונות משל אחרים. כך שדבר שמעניין ילד אחר, כי לוקח לו זמן ארוך יותר להבין את המשחק ולהקיף את כל הצדדים שלו, מה שלוקח פחות זמן לילד "המשתעמם בקלות". הוא תופס מהר את כללי המשחק, מבין ומתגבר על האתגר שבו וממצה אותו עד מהרה.

• • •

קוראים יקרים, אם הנכם הורים לילדים, נוער וצעירים בגילאי 23-7, נשמח שתכנסו ללינק המצורף ותקדישו כשתי דקות להשיב על השאלון. דעתכם חשובה לנו כדי להעמיק את ההבנה של השעמום והקשר שלו עם מצבים רגשיים והתנהגותיים. לחצו כאן

• • •

פרספקטיבת זמן צרה - שעמום קשור לזמן, הוא תלוי באופו שבו אדם תופס את הזמן. לפעמים אנחנו קשובים לזמן הריאלי, ולפעמים אנחנו קשובים לזמן הפנימי שלנו, בלי קשר למשך שלו במציאות. למשל, השנים שעבד יעקב ברחל היו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה, הזמן הפנימי שלו חלף מהר. לעומת זאת, כשמשעמם לנו, הזמן הפנימי "זז לאט".
כאשר אדם חווה את עצמו כמתקיים בתוך רצף של עבר-הווה-עתיד, השעמום לא לוחץ על נקודת ההווה, הוא מתפשט על פני כל משך הזמן. הוא לא מצפה לחוויה משמעותית ברגע ספציפי, די לו שבתקופה זו בחייו יש עניינים מלאי משמעות. אנשים שפרספקטיבת הזמן שלהם צרה, נוטים ל"ראיית מנהרה", הם ממוקדים בעיקר בהווה ומתקשים לחוש סיפוק מהעבר או מהעתיד. הביטוי "העבר אין והעתיד עדיין" נחווה אצלם כפשוטו, ואין להם אלא את מה שעיניהם רואות בהווה, ואם אין בו משהו מיוחד, הם חווים שעמום.

סף רגישות ויכולת ויסות רגשי - כאמור, שעמום היא תכונה שמאותתת לנו על צורך לפעול ולחיות חיים בעלי משמעות. לנפש יש סנסורים שחשים ריקנות ובטלה והם מסמנים באמצעות כאב שהגיע הזמן למלא את המצבורים, בדיוק כמו תחושת רעב פיזית. כמו בכל מקרה אחר של כאב, ישנן רמות שונות של רגישות, לכל אדם סף רגישות משלו. יש אנשים שחשים גם סימנים נמוכים של מצוקה, כאלה שלא "נקלטים" בחיישנים של אחרים. ילדים כאלה הם מעין "פוליגרף" של שעמום. כמוהו הם חשים גם במינונים קטנים של התיישנות וחזרתיות ולכן השעמום מתרחש אצלם מהר וחזק יותר.
לפעמים לא רק הרגישות גבוהה, אלא גם היכולת לשאת כאב או לווסת אותו היא נמוכה. ילדים אלו מגיבים בעוצמה רבה יותר למצוקה רגשית וגם לוקח להם זמן רב יותר לשכך תחושות רגשיות.

מצבי מצוקה רגשיים – לפעמים השעמום מבטא מצבי מצוקה כמו חרדה או דכאון, הוא יכול לבטא ניתוק ואדישות כתוצאה של טראומה. לפעמים הוא מבטא מחאה סמויה של האדם כלפי המציאות שאינה משביעת רצון, או משקף מוטיבציה ירודה לתפקוד. כאשר מזהים מצב חריג, נכון לפנות להתייעצות מקצועית.

ההרמטיות של המיכל הרגשי – אדם אינו יכול לספק לעצמו כל הזמן ריגושים וחידושים, מרבית העיסוקים שלנו די חוזרים על עצמם ושגרתיים. כאן עוזר לנו הזיכרון הרגשי. למשל, אנחנו מפיקים הנאה מהתרפקות על זיכרון של חוויה טובה מהעבר, או מכך שאנחנו עתידים להיות בפעילות מאתגרת. יש ילדים שטווח היכולת שלהם "להכיל" את תחושת החוויה במיכל פנימי שלהם קצרה יותר. יין החוויה מתאדה מהר והם נותרים בתחושתם עם חבית ריקה מתוכן.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

שעמום כשפה עמומה – לפעמים ילדים ונערים משתמש במילה "שעמום" לתאר משהו כללי שאינם שבעי רצון ממנו, כאשר אינם מוצאים מילים ונימוקים הגיוניים לנמק את עמדתם. לא תמיד כשילד אומר "משעמם לי" כוונתו לרגש השעמום. למשל 'משעמם לי ללכת לחוג הזה' יכול מאד להיות שהעשייה בחוג קשה לו, 'משעמם לי בבריכה' יכול להיות 'לא מצליח לשחות', וכן הלאה. צריך להיות קשובים גם למסר הזה כי הרבה פעמים מדובר בפעילויות שיש חשיבות שהילד יעסוק בהן וה'שעמום' הוא בעצם קושי ביצועי שאפשר לפתור עם עזרה מתאימה.

בטור הבא נתמקד בילדים עם הפרעת קשב, אך מה שנכתוב עליהם נכון גם לגבי ילדים אחרים, ההבדל בין אנשים עם ובלי ההפרעה הוא בעיקר בעוצמת הרגישות ומידת יכולת ההתמודדות עם האתגר.

קוראים יקרים, אם הנכם הורים לילדים, נוער וצעירים בגילאי 23-7, נשמח שתכנסו ללינק המצורף ותקדישו כשתי דקות להשיב על השאלון. דעתכם חשובה לנו כדי להעמיק את ההבנה של השעמום והקשר שלו עם מצבים רגשיים והתנהגותיים. לחצו כאן

הכותב: חיים דיין, עו"ס קליני, רכז תכנית נוער במרכז י.נ.ר, דוקטורנט ויו"ר "מכון הקשב"