אאא

תשובה לד"ר הלל בן ששון

בשבת האחרונה קראנו בתורה בפרשת כי תבוא. הקב"ה מצווה את בני ישראל שמיד בבואם לארץ ישראל הם צריכים ללכת למקום מסוים כדי לעשות מעשה חשוב והכרחי לקראת כניסתם לארץ. משה רבנו מסביר לעם ישראל שכשיעברו את הירדן, ישימו פניהם להר גריזים והר עיבל, שני הרים ששוכנים אחד מול השני, האחד ירוק מלא חיות והשני צחיח וכולו יבש.

עם ישראל אמור לחלוק עצמו לשניים ולשלוח את ראשי השבטים, חצי להר גריזים וחצי לעיבל. משה רבנו עושה את הבחירה ובוחר מי מהשבטים יעמוד בצד ימין ומי ממול בצד שמאל.

הבחירה הראשונה שולחת את הילדים של לאה ורחל להר "המשודרג" גריזים, ואת בני השפחות שמאלה לעיבל. הבעיה שחסרים 2 שבטים בהר הצחיח, כיוון שמהשפחות יצאו רק ארבעה שבטים. משה רבנו מחליט לעשות מעשה כדי ללמד את העם דרך ארץ. הוא בוחר בבכור ובבן הזקונים של לאה, ראובן וזבולון שיצטרפו להר הקללה, יחד עם בני השפחות.

וכך לשון הגרש"ר הירש: "בחירת הגדול והקטן בבני לאה נעשתה בכוונה מיוחדת כדי להראות לישראל שלפי האמת אין הבדל היכן תהיה עמידת כל שבט, להיות נחשב חלילה כעלבון או פגם בדרגת העומדים על הקללה, שכן כל העם העומדים מכאן ומכאן נוטלים ביחד חלק שווה בשווה באותה הברית הכללית הנכרתת עם ישראל", עכ"ל.

כך יוצא שחצי מנציגי עם ישראל עומדים על ההר הימני וחצי על ההר השמאלי. זקני הכוהנים והלווים עומדים בעמק בין שני ההרים ביחד עם ארון הברית.

בשלב זה פונים לימין ואומרים 'ברוך יהיה מי שלא יעשה כך וכך', ובאותו עניין פונים לצד השני ואומרים 'ארור יהיה מי שיעשה כך וכך'. וכל העם עונים אמן.

ה'אמן' מסמלת את הסכמת העם והבנתם את חשיבות המעמד לגבי חוסנה החברתי והרוחני של עם ישראל בהגיעו לארץ המובטחת.

המפרשים מסבירים שגם אלה שעל הר עיבל, הר הקללה, גם הם מבורכים כמו אחיהם שבהר הברכה.

עלה במוחי רעיון, שסיבת עמידתם של ששת השבטים על הר הקללה, כדי להמחיש לכל אחד ואחד מעם ישראל שאם יעבור על אחד האיסורים, מקומו שייך לשם, לאזור הצחיח שמרוקן מברכה.

כנראה שכך מסביר משה רבנו לעם ישראל שלכל יהודי ויהודי יש במסע החיים שלפניו שני הרים שילוו אותו כל חייו. כל מעשה ומעשה ימקם אותו על אחד מהם. הגעת חס ושלום להר הקללה? רד למטה, עבור בעמק דרך זקני וחכמי העם, וכבר תגיע לבד להר הברכה.

כשלמדתי את הפרשה, לא יכולתי שלא לשים לב כמה היא אקטואלית לימים אלו.

יש לנו נציגים בימין ונציגים בשמאל, מה שמעניין הוא שכל אחד רואה בצד שלו את הר גריזים, הר הברכה.

האמת שאני יכול להבין את זה, כי בתכלס בואו נחשוב, כל אחד מעם ישראל אוהב את הארץ שלו בכל מאודו ולא חשוד ברצון להרוס אותה, כל הוויכוח הוא איזו מהדרכים היא הנכונה. וכל אחד בטוח בצדקתו, והרי את האמת והעתיד לא הם ולא הם יודעים, האמת נמצאת בכלל בעמק, אי שם בין ההרים, בין הימין והשמאל.

ואני, כאחד שלא ממש בטוח איזו מהדרכים המדיניות היא הנכונה, תמיד רגוע, כי אני לא באמת סומך על חצי מהנציגים שלנו בגריזים וגם לא באמת על החצי שבעיבל.

אני סומך ומתפלל לאבינו שבשמים שפשוט ישמור עלינו ושיבחר הוא האם מימין או משמאל.

עם ישראל יקר, הנציגים שלנו בימין ובשמאל הם דוגמה לשבטים שהיו בהר גריזים ועיבל. הם לא באמת היו חשובים במקרה הזה, הם היו כניצבים ודוגמה. החשובים היו זקני הכהנים והלווים ובמיוחד ארון הקודש.

המסר כל-כך פשוט וכל-כך אקטואלי.

אם תשמרו את ארון הברית שם מונחת התורה הקדושה, ותקשיבו תמיד לזקני הכהנים והלווים - שזה אומר גדולי הדור של ימינו, לא משנה באמת באיזה נציגים תבחרו, כיוון שתמיד תהיה לכם ברכה והצלחה.

הקב"ה ממש מבטיח שאם נשמור את החוקים שהוא נתן לנו, לעולם לא יחסר לנו כלום, נהפוך הוא, תמיד יהיה לנו יותר. לעולם לא נצטרך לעזרה מאומות העולם אלא הם יזדקקו לנו. כשיבואו להלחם בנו בדרך אחת בטוחה, ינוסו בשבעה דרכים בבהלה כי השם נלחם לנו.

התורה אומרת שמכל העולם יבואו ללמוד את החוכמה של עם ישראל. מי שבקיא בהיסטוריה יודע שכל ההבטחות הטובות ושאינן, אכן קוימו מילה במילה. כל מה שהקב"ה אמר שיקרה אם לא נשמור את התורה אכן קרה אחד לאחד בזמן חורבן בית שני וגם היום שימו לב שהרבה מן הברכות אכן מתקיימות.

רבים מאומות העולם באים ללמוד מאיתנו, רבים מאומות העולם זקוקים לנו. כמובן שיש גם את אלה שעומדים עלינו לכלותינו.

החיים שלנו חצויים, בין ברכה לקללה. בין שומרי התורה, לבין מחלליה. בין אוהביה ובין שונאיה.

עם ישראל היקר, אני חושב שהקדוש ברוך מאותת לנו איתות כל כך ברור ועוד בדיוק בפרשת כי תבוא:

ילדים יקרים שלי, אני אוהב את כולכם ללא יוצא מן הכלל, מתינוק שנשבה במצדה של הזריחות ועד שומרי המסורת בירושלים והסליחות.

מה זה משנה לכם ימין או שמאל? תבחרו בי ותקבלו את כל העולם גם מימין וגם משמאל. אם חס ושלום לא תבחרו בי, תפסידו הכל גם מימין וגם משמאל.

לדעתי, הגענו לנקודת זמן קריטית, שלא הצדדים הם הקובעים את שם המשחק. מי שקובע הוא האמצע, העמק עם זקני וחכמי הדור שאוחזים בספר התורה, כל שבט ומורה דרכו. שלא תטעו, גם אז לכל שבט היו מנהגים משלו ורבנים משלו.

הלל בן ששון אחי היקר, ברור שאנחנו מושיטים לכם יד לשלום, יד מלאה אהבה, אבל יד שמלאה גם בתורת ישראל ובמצוותיו. היד שלנו לא תכריח אתכם בכוח לקיים את התורה, אנחנו ננסה לאט לאט לגרום לכם לאהוב ולהעריך אותה ולרצות ללמוד ולקיים אותה לאט לאט מתוך אהבה. לא לכפייה! כן לאהבת חינם.

אם אכן תקבלו אותנו איך שאנחנו, יהודים שומרי תורה ומצוות, שחלקינו שוקדים על עמלה של תורה כדרך חיים, הרי נתונה לכם אהבתנו ללא תנאי. בואו אלינו מימין, בואו משמאל, זה ממש לא חשוב, העיקר שתתנו לנו לחיות בשלווה בעמק. העמק שמוגן על-ידי זקני הכהנים והלווים שאוחזים בארון הברית.

שלך, באהבה, אחיך עמירן דביר הלוי.

>> מעוניינים להגיב בטור דעה משלכם? 
שלחו אלינו למייל - desk@kikar.co.il 
והטורים הטובים ביותר, יפורסמו ב'כיכר השבת' <<