בפרוס עלינו ימי כסה ועשור נדרשים אנחנו כהורים וכמחנכים ללמד את תלמידנו וילדנו את עבודת ימים קדושים אלו. בעיני רובנו נתפסת עבודת ראש השנה ויום הכיפורים כהתעסקות עם מלאכה קשה וכבדה הגורמת פעמים רבות לריחוק מעבודת היום האמיתית של ראש השנה. אם הדברים נכונים אצל המבוגרים קל וחומר שבני הנוער מרגישים קושי ולעיתים ריחוק מימים אלו- ושלא נדבר על אחרי הבחירות...
על מנת להעמיד את היסודות נפתח ונקשה ומשם נעמיד סדר עבודת הימים על מכונו.
א. אומרים אנו בתפילות: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה" ונשאלת השאלה למה אנו כבר מראש לא אופטימיים ולא מכניסים אלמנטים חיוביים לתפילה? לכאורה היה מתאים יותר שנגיד שתשובה תפילה וצדקה יעשו לנו שנה טובה, למה לדבר על רוע ועל גזירה?
ב. ידועה שאלתו של אור עולם רבי ישראל סלנטר זצ"ל מדוע ראש השנה הוא לפני יום הכיפורים. אכן היה הרבה יותר מתאים להגיע לראש השנה שהוא יום המלכת הקב"ה רק אחרי שאנו נקיים מכל רבב של חטא. הרי לא נעים להגיע למלך עם כתבי אישום והיה מתאים קודם לנקות את החטאים על ידי יום הכיפורים ורק אחר כך להגיע ולהמליך את הקב"ה ואם כן מדוע הסדר הוא הפוך?
ג. פסק בעל השולחן ערוך הלכה לגבי עשרת ימי תשובה ש"אף מי שאינו נזהר מפת של עכו"ם, בעשרת ימי תשובה צריך להזהר" וצריך להבין לשם מה המשחק הזה שכביכול אנחנו צדיקים בו בזמן שאנחנו יודעים מראש שמדובר רק על הימים הבודדים האלו?
ד. והשאלה הקשה ביותר ידועים דברי חז"ל שבראש השנה נכתבים הצדיקים לאלתר לחיים טובים אם כן למה אין צדיקים שעדיין חיים בעולם מימי בראשית החסרים צדיקים בהיסטוריה? ואם נגיד שמדובר על צדיק בדרגה נדירה אז למה הגמ' בכלל מספרת לנו בכלל על הדבר הנדיר הזה?
על מנת להבין את התשובות לשאלות הללו נצטרך לייסד יסוד המהווה שינוי תפיסתי ויסודי במהות ראש השנה מהתפיסה המוכרת לנו מאז היותנו ילדים. שינוי המקובע בשורשים ומקורות רבים.
התפיסה הרווחת בקרב העם שראש השנה ויום הכיפורים הם ימים העוסקים בחיים ומוות! האווירה היא שזה יום הדין הגדול והנורא וכל הטרמינולוגיה הישיבתית נסובה סביב שפת משפט ודין חיים ומוות.
הרמח"ל במאמר החכמה על תפלת התשליך מסביר את הרציונל של יום ראש השנה כולו ואלו דבריו: "ענין מנהג אמירת פסוקי: "מי א-ל כמוך - ישוב ירחמנו - ותשליך במצולות ים - תתן אמת" וכו' (מיכה ז' י"ח-כ') ביום ראש השנה על הנהר הוא כי הנה בראש השנה מחדש האדון ב"ה מציאות כל הנמצאים, ומתכוון לקבוע הטוב שבהם שישאר לנצח, ולדחות הרע שבהם, עד שתטהר הבריאה ממנו, ותהיה ראויה ליאור באור פניו לנצח נצחים, והנה ברחמיו ית' נושא העוונות ועובר על הפשעים כפי מה שאפשר לפי נימוס צדקתו, למי שזוכה לה, וכל הרע שנתגבר בבריאה דוחה אותו ומעבירו מן המציאות"
הרמח"ל מדבר בשפת הטוב והרע, בשפה של להרבות טוב בעולם ולבטל את הרע ולדחות אותו, עבודת הימים הללו היא עבודה של פיתוח הטוב שבנו בהשפעת העולם על העולם, הלך הרוח העולמי הופך לטוב על ידי שהאדם מייצר טוב בסביבה הפרטית שלו וזה עושה אווירת טוב ומהווה יסוד לטוב העולם, וכאשר האדם פועל במנגנון של רוע הוא מייצר רוע בעולם.
התוצאה של טוב זה חיים והתוצאה של רוע זה מוות, זה התוצאה זה לא התהליך, התפילה צריכה להיות על התהליכים ולא על התוצאה. אם התהליך יהיה טוב אז התוצאה תהיה חיים ולאו בהכרח חיים במובן חיים של העולם הזה אלא השפעת חיות לבריאה כולה וכן להפך.
והדברים מפורשים בפרשת ניצבים: ראה נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת-הרע. ומפרש רש"י "זה תלוי בזה, אם תעשה טוב הרי לך חיים ואם תעשה רע הרי לך מוות" (רש"י על התורה) ויותר מזה כתב בעל הטורים על התורה: את החיים ואת הטוב- בגימטריא - "תוצאות" (בעל הטורים), התורה נותנת לנו הוראה לבחור בטוב ולהניע תהליכי טוב בעולם.
כאשר אדם יוצר מהלך שהוא מתעסק בעצמו כדי להיות טוב הוא עושה תשובה, כאשר אדם מתפלל ומבקש על עצמו על משפחתו וסביבתו הוא עושה טוב בעולם, ובוודאי כאשר הוא נותן צדקה שזה מהות הטוב בעולם לקחת את הממון שלי ולתת לאחר. על כן תשובה תפילה וצדקה הם הם שיוצרים מהלכים בעולם שמעבירין את הרוע והגזירה הם הפתרון המושלם ליצירת טוב בעולם. אנחנו אכן אופטימיים מאוד דווקא בגלל שאנחנו יוצרים מהלכים טובים בעולם וטוב יוצר חיות - חיים, זאת אומרת הפיסקה הזו בתפילה של ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה איננו חוסר אופטימיות בגלל גזירות רעות, להפך - אנחנו מצהירים שאנו רוצים להניע תהליכים טובים ויצרת מציאות זו מכלה את הרוע והגזירה של העולם. לכן ראוי ויאה להגיד פיסקה זו בשירה והתבוננות גדולה ולא בקול זעקה ומשבר.
אם כנים דברינו מובן היטב שהצהרת הכוונה בראש השנה שעל ידה אנו ממליכים את הטוב בעולם שזה בורא עולם. אכן ברור לנו מדוע ראש השנה הוא קודם יום הכיפורים - מכיוון שההכרזה של האדם שרצונו ליצר מהלכי טוב בעולם היא חיונית לכניסתו ליום הכיפורים בצורה ראויה ולזכות לשנה שיהיה לו את הסיעתא דשמיא להיות כזה. לכך בעשרת ימי תשובה אנו כבר מורידים את ההחלטה לעולם הפרקטיקה ומתנזרים ממאכלים מסוימים כי בעצם ההחלטה הזו אנו מצהירים ומוכיחים שיש באפשרותנו להיות כפופים לתורה הקדושה שכולה טוב.
על פי זה יובן היטב שהצדיק הנגזר לחיים לאלתר איננו צדיק נדיר אלא אדרבא כל אדם שמקבל על עצמו להשפיע טוב בעולם הרי הוא צדיק הזוכה לחיים ולהכרעה על המשך דרכו באופן מיידי. כל אדם, כל אחד מאיתנו המגלה את שורש רצונותיו ושאיפותיו שרוצה הוא לייצר את הטוב בעולם הופך לאותו הצדיק שנחתם לאלתר.
תפיסה זו מנגישה לנו המבוגרים ובוודאי לבני הנוער את הימים הקדושים הללו כימים שניתן להיות חלק מהם והם אינם נחלת קבוצות כאלו ואחרות. ההחלטה של האדם להיות אדם טוב ביחסיו עם בורא עולם וביחסיו עם הסביבה הוא אדם המעניק חיים לעולמו של הקדוש ברוך הוא ובורא עולם רוצה להעניק לו חיים.
כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא מתו על אף צדקותם וקדושתם מכיוון שהרוח הרעה שנשבה באוויר אותו הם שאפו לריאותיהם היה אוויר של חדלון ומוות כי אכן לצערנו גם גדולים ותלמידי חכמים יכול ליצור מציאות של רוע ותוצאה של מוות ומנגד גם יהודי פשוט יכול להיות מקור של טוב וחיים בבריאה.
להתעסק עם חיים ומוות זה נכון אבל זה התוצאה הסופית, אבל הנכון יותר זה להתעסק עם המגמה שמובילה לתוצאות הללו, עם טוב שיתחיל בנו ויפרוץ לכל העולם וייצור מציאות טובה לנו ולכל עמו ישראל.
בימים אלו שמדינת ישראל מלקקת את פצעי הבחירות הרדודות בהם הרוע היא הרוח העיקרית הנושבת בעולם, הרגו איש באחיו כפשוטו, נרבה טוב וחיים בעולם ונמליך את המלך הטוב והמטיב לרעים ולטובים ונתפלל על השלמת מלכותו בעולם על ידי שנזכה לקרב גדולים וקטנים, קרובים ורחוקים למעיין חיים וטוב כי זו היא המשמעות העמוקה של המלכתו יתברך. בכך נבין כמה משמעות ועומק יש לברכת שנה טובה – שנה שנרבה בה טוב ושהטוב ישלוט בעולמנו ונזכה שימלוך ה' לבדו על כל העולם ויגלה את הטוב האמיתי בעת שיקרב פזורינו מבין הגוים ויתקע בשופר גדול לחרותנו.
הכותב הוא ראש בית המדרש "ברקאי" חיספין