אאא

יש לנו שמונה ימי חג הבאים עלינו לטובה, מאתיים שעות שאנחנו נדרשים להיות בשמחה. זו מצוות עשה דאורייתא של "ושמחת בחגך"- וכמה פעמים בשביל איחור של רגע, חוסר הבנה, כוס שנשברה, כתם על המפה, כבר מתעצבנים, כבר כועסים.

בואו נחליט שלא ניתן לשעורים שנעבור להעכיר את אווירת החג, נבנה את שרירי האמונה ונזכה לשמחה.

תנסו להתחיל באימונים קלים. לדוגמה: הילד לכלך את החולצה, אתם רוצים לכעוס, להגיד: "אמרתי לך..." תתאפקו. אבל הפעם מתוך שמחה, אפילו שידעתם שזה בדיוק מה שיקרה, ואולי תופתעו.

תרשו לעצמכם לפעמים קצת "לאבד שליטה", קבלו אחריות על עצמכם, אז גם לילד תהיה הזדמנות לקבל אחריות על עצמו. תבנו סוכה תזמינו אורחים. אבל אני מאחלת לכם שתכנסו לשם הראשונים.

הכל שיעורים בחיים , אנחנו לא מושלמים, שום דבר לא נגדנו, וגם אם נדמה לנו, אז תדעו מהיום שאלו "החומרים הנפסדים" של החיים, ואנחנו כמו גדולים שומרים על סביבה ירוקה וממחזרים. ממירים את אנרגיית הכעס בעבודה על שרירי האמונה וכך נבנית השמחה.

אנחנו מתגברים, לא כי אנחנו חזקים בלהתאפק, אלא מתגברים על הכעס והביקורת הפעם מתוך ההבנה כי אנחנו חלשים באמונה מעשית.

התגברויות אלו מתוך הכנעה למציאות- המלכת השם יתברך על המצבים ,מאפשרות לנו לצמצם את האני, ולהבדיל את עצמנו מהתחושות האוטומטיות של- הכל נגדי! יש אשמים! זה לא אני! לקבל אחריות. שתתחיל בכך שנפסיק להאשים ונחפש לספר לעצמנו את הספור האמיתי: "בשבילי נברא העולם" יש ערך לכל התאפקות שלי, לא רק לסביבה, אלא בראש ובראשונה לי, עצמי, לבניית שרירי האמונה שלי. והתוצאה: "ושמחת בחגך והיית אך שמח!".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ואנחנו אלו שנבנים באמצעות ההתגברות. המאמץ משתלם. צמצמו את עצמכם, קבלו אחריות, תפסיקו לנסות לצמצם ולשנות אנשים אחרים.

תנשמו עמוק ותרגישו איך כוחות הנפש שלכם מתעצמים מהתגברות במחשבה נכונה. כזו של המלכה אמיתית, לא התגברות שמספרת לכם " סיפור מתח" שאתם גיבורי על- והצלחתם לשתוק. ואז אתם שוקעים בביצת המסכנות.

ספרו לעצמכם לראשונה את הסיפור האמיתי ותזכו ל:" ושמחת בחגך..."

אני מחכה בשמחה לשיתופים שלכם.

רוצות לשמור על קשר עם הרבנית לוריא? לשליחת משוב, הערות והארות: ‎mhithabrut@gmail.com