אאא

לא ברור מתי ייפתר המשבר הפוליטי, מה שברור כבר עכשיו הוא כי ההעלאה הנוספת המתוכננת בקצבאות הנכים עלולה להידחות שוב. 

המאבק למימוש ההעלאה הוא חשוב אבל אין לשכוח שהוא רק חלק מהרפורמות הנדרשות בדחיפות להטבת מצב ציבור הנכים.

 

בחודש פברואר 2018, לאחר מאבק שנמשך כשנתיים וכלל מאות פעולות מחאה, ובהן חסימות צירים ראשיים למשך שעות, אושר בכנסת החוק להגדלת קצבאות הנכות, גם אם בסכומים נמוכים מכפי שציפו הנכים שרצו להצמיד את קצבת הנכות לשכר המינימום במשק העומד כיום על 5300 ש"ח.

הפעימה הראשונה, שיצאה לפועל במארס 2018, העלתה את הקצבה הבסיסית של נכה בדרגת אי כושר של 100%, שהוקפאה במשך כ-15 שנים, מסכום של 2,342 ל־3,270 שקל בחודש (כיום היא עומדת על 3,312 שקל בשל ההצמדה למדד המחירים לצרכן).

הסכום שרשאים הנכים להשתכר בלי שיקזזו מקצבתם גדל בפעימה הראשונה מ-2,800 שקלים ל-3,700 שקלים.

בחוק נקבע כי לאחר ביצוע הפעימה הראשונה, שר הרווחה ושר האוצר "יבחנו את הגדלת שיעור קצבאות הנכות באופן מדורג בשנת 2020 ובשנת 2021, ויגישו את המלצותיהם בעניין לאישור הממשלה עד לסוף שנת 2019 ובלבד שהקצבה החודשית המלאה לא תפחת מ־3,700 שקלים חדשים".

המשמעות – הנכים היו אמורים, על פי החוק, לקבל תוספת של כ־400 שקל נוספים בחודש לכל הפחות, שתתפרס על פני השנתיים הקרובות ותתוקצב בחלקה כבר בשנת 2020, לאחר אישור הממשלה וועדת העבודה והרווחה. עם זאת, ממשלת מעבר אינה יכולה לאשר תוספת תקציבית שכזאת, בסכום של מיליארדי שקלים.

במציאות הקיימת הנכים אינם יכולים להמתין עד לפתרון המשברים הפוליטיים, גם כך העלאת הקצבאות עליה סוכם אינה מהווה פתרון ראוי לחיים בכבוד.

בשל החשש מדחיית הפעימות הנוספות של הגדלת הקצבאות, מאיימים ארגוני הנכים לחדש את מאבקם כבר השבוע.

לדעתי, התמקדות בגובה הקצבאות בלבד ושיפורן אינה מספקת. במציאות הקיימת קבלת קצבת נכות הפכה למשימה קשה הכוללת לא מעט מאבקים. יוזמות חקיקה שונות מנסות לתקן את המצב אולם נדרש יותר מכך. אם יועלו הקצבאות אולם לא ניתן יהיה לקבלן לא התבצע תיקון ממשי.

אחד המאבקים החשובים ביותר לדעתי צריך להיות לקביעת קריטריונים ברורים לגבי אובדן כושר עבודה. כיום, הוכחת מצב רפואי לקוי אינה מספקת עמ"נ לקבל קצבת נכות והוועדות הרפואיות מערימות קשיים על המבקש לקבל קצבה, בעיקר בכל הנוגע לשיעור כושר העבודה שלו.

בעוד שלגבי המצב הרפואי תקנות הנכים קובעות בצורה ברורה לכמה אחוזי נכות יהיה זכאי הפונה בגין כל בעיה רפואית, הדיון באובדן כושר העבודה הינו דיון פתוח ולוועדה כר נרחב של שיקול דעת בכל הנוגע לשאלה האם איבד הפונה את כושר עבודתו.

חשוב להדגיש כי אין מדובר בעבודה בפועל אלא שהוועדה רשאית לקבוע כי הפונה מסוגל לעבודה מסוגים מסויימים ולדחות את פנייתו.

מצב זה מזמן שלל החלטות בלתי סבירות. לאחרונה נתקלתי בוועדה הקובעת כי אדם הסובל מעיוורון בעין אחת ומבעיות נוספות המגבילות אותו מעבודה פיזית יכול לעבוד בעבודה "חד עינית" (כך לשון הוועדה). תמהה אני איזו עבודה "חד עינית" מישהו מכיר? (אולי צלף)

אדם שסובל מבעיות אורטופדיות,בעיות נפשיות ומבעיות קשב וריכוז – ונמצא ע"י הוועדה כמי שמסוגל לעבוד בעבודה שאינה מצריכה "מאמצים גופניים ריכוז,התמדה,או קשב" (שוב, כך לשון הוועדה)?!

ואדם בן 52 הוגדר ע"י הוועדה כ"אדם צעיר יחסית שיכול בקלות לרכוש מקצוע" (לשון הוועדה) -ברור לעומת אדם בן 80 ייחשב בן 52 צעיר אולם בהתחשב בעובדה כי לפי החוק גיל פרישה הינו 62/67 כיצד אדם בן 52 הינו "צעיר יחסית" בכל הנוגע לכושר עבודתו?!

ברוכים הבאים לארץ העבודות הבלתי אפשריות והבלתי קיימות....על כל ההחלטות הללו הגשנו ערעור בשם הפונים ונלחמנו לשנותן אולם מדובר בהליכים נוספים, ארוכים ומיותרים שהיו יכולים להיחסך לו ההחלטה הייתה סבירה.

כלומר, לא זו בלבד שהתוספת שכבר הוחלט לגביה תקועה, הרי גם להגיע לקבלת קצבת הבסיס קשה להגיע.

במציאות הקיימת קצבת נכות הינה הפתרון היחיד לחולים ונכים, לצד מאבק הנכים למימוש הפעימה השנייה והשלישית יש להמשיך בהתמדה במאבק לתיקון החקיקה בכדי להקל על הזכאים לקבל את קצבאות הנכות.

 

מאמר זה אינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי
כותבת המאמר הינה עורכת דין המתמחה בתביעות מול המוסד לביטוח לאומי
להערות ולפניות – לחץ כאן –  

או לפנות למייל:

: stagar.adv@gmail.com