אאא

זה חוזר על עצמו מדי תקופה: זמרים משקיעים את מיטב מרצם, כוחם וכספם בהפקת אלבום, וברגע שזה יוצא, דקות ספורות לאחר שהאלבום מונח במדפי החנויות, זה כבר רץ ברשת.

כך מוצא את עצמו כל כמה שבועות זמר אחר מוציא הודעה או סרטון משלו בו הוא מבקש מהקהל שכבר נהנה מהאלבום, לאחר שהוריד אותו מאחד הקבוצות, לשלם עבור יצירותיו.

פרסום האלבומים הפיראטי בקבוצות וברשתות החברתיות הפך לכל כך נורמטיבי, עד כדי כך שמשתפי הקבצים בטוחים בעצמם שבעצם פרסום האלבום הם עוזרים לזמר. כך למשל, הופתע הזמר פיני איינהורן, שהשיק לאחרונה את אלבומו "פיני", כשגילה שבקבוצות המוזיקה בוואטסאפ פורסמו הודעות על כך שהוא ביקש שיפיצו את האלבום שלו "כי זה פרסומת בשבילו" - מה שכמובן לא היה נכון.

הערב, עם השקת אלבומו החדש "דא וואוינט א איד", החליט הזמר שרולי ורדיגר לפנות לקהל אוהדי המוזיקה החסידית, ולבקש בדרך יצירתית משלו שלא יתנו יד להורדה הפיראטית.

בפרויקט מיוחד שיזמו צוות משרד הדיגיטל 'בחזית' הודלף במכוון לרשת האלבום המלא בגירסה מזוייפת, אך כזו התואמת אחד לאחד לאלבום האותנטי. היו בקובץ 13 רצועות, כל אחת מהן מתוייגת כמו האלבום המקורי, שמות השירים תאמו לשם באלבום האותנטי ואפילו אורך הרצועה ושלושים השניות הראשונות של השיר.

מי שמיהר להוריד את האלבום שהודלף לרשת, הופתע לגלות את המוזיקה נעלמת לאחר חצי דקה, כאשר את המנגינה העריבה החליף קולו של ורדיגר שפנה למאזינים בשפות אנגלית, עברית ואידיש, וביקש מהם לרכוש את הדיסק.

"אנשים לא קולטים אפילו עד כמה אנחנו, האמנים, משקיעים באלבום", מסביר ישראל ורדיגר בשיחה עם 'כיכר השבת' על המיזם היצירתי. "זה לא שהקהל מחפש לגנוב. זה פשוט הפך לכל כך מובן מאליו, שהציבור באמת חושב שכשהם מפרסמים את האלבום הם עוזרים לפרסם את הזמר - וזה ממש לא נכון".

לדבריו, "גם הטענה שהזמרים מתייאשים ולכן מותר על פי הלכה להוריד אלבומים בלי לשלם לא נכונה. עדיין לא מצאתי שום זמר שהסכים לומר שהוא התייאש מהמלחמה בהורדות ברשת - והאלבום המזויף שהוצאנו הערב מוכיח זאת יותר מכל".

"בסופו של דבר, אם לא יהיה מי שיתמוך ביוצרים ויקנה אלבומים, לא נוכל להמשיך ולהוציא מוזיקה איכותית ומי שיפסיד מזה זה המאזינים - וחבל שכך", הוא מסכם.