אאא

המדריך המלא לבניית הבית היהודי

את קורות ימי יעקב אבינו, מתחילה התורה לספר לנו בתחילת פרשת ויצא, ובמעשה אבות סימן לבנים, פרשה זו והבאות אחריה, מלמדות אותנו רבות על בניית עם ישראל, על בניית הבית היהודי, ועל עיצוב דמותה של האומה – לדורי דורות.

אברהם הוא השורש לבית ישראל, יצחק, המשך שושלתו, אך יעקב הוא הגזע עצמו. יעקב הוא זה אשר הוריש את שמו לעמו – ישראל, העמיד את שבטי ישראל, וכפתיחה ליעודו זה, הוא שוב מקיים את מצוות היהודי הראשון – לך לך, להתבודדותו מכל הבלי העולם הזה ומכל מה שמייצגות אומות העולם בעולם החומרי, שכן כפי שכבר ביארנו מהותו של יהודי היא קודם כל – לך לך, לבדידות מול כל השאר, לבניית ה'עם לבדד ישכון'. וזה הוא חוסנו של העם לאורך הדורות.

בעירום ובחוסר כל יוצא יעקב אבינו מבאר שבע, את הכל השאיר לאחיו הגדול, למען יידע הלה כי לא בשל תועלת חומרית הוא ביקש את הבכורה.

יעקב יוצא כדי לבנות בית יהודי, ולשם כך הוא אינו נשען על עושרו של אביו, ולא על שפע חומרי שניתן לו או שהוא זכאי לו. כדי לבנות את הבית היהודי, הוא נדרש אך ורק לאוצרות הטמונים באישיותו.

זה הוא יסוד הבית היהודי, יעקב היה הראשון אשר ביטא בפיו כי יש לדרוש את ה' בבית, הוא הראשון אשר הגה את הרעיון הגדול 'בית אלוקים' - 'בית ה', שכל עיקרו וייעודו אינם אלא הסביבה אשר בה חיי האדם פורחים ומשגשגים, המקום שאליו ישא האדם את כל אשר ירכוש, המקום שבו האדם יפעל ויבנה את חייו. שם במקום ההוא אמור להיות גילוי השכינה – בתוך מהותו של האדם, בתוך חייו ובתוך ביתו. ובמעשיו של האדם בתוך ביתו יבואו לידי ביטוי השראת השכינה וקירבת ה'.

יורשי יעקב, מוצאים את את ה' ושכינתו בראש ובראשונה בבית פנימה, שלא כתרבויות האחרות המוצאות את כל ביטויים ומהותם בחוץ, ברחוב, בשוק, בתרבות היופי והשקר, החומריות והחיצוניות. כי את מקדש ה' ומהות השראת השכינה בתרבות היהודית, יש לבקש ולבנות בתוך הבית פנימה.

וכדי לבנות בית שהוא מקום השראת השכינה, אין צורך בחומריות, אין צורך בעושר או ברכוש מוקדם, בעירום ובחוסר כל יוצא יעקב לעבר משימה זו, ומשקיע בה את כוחותיו וכישוריו ואת כל אישיותו.

והתוצאה – פוגשים את המלאכים

עם החלטה זו לייסד את הבית כבית ה', פוגש יעקב אבינו את המלאכים העולים, שליחי ההשגחה העליונה. נבראים קדושים הפועלי בעולם התחתון בגזירת עליון.

בחירתו של האדם בדרך העולה בית אלוקים, מביאה אליו את ההשגחה העליונה, אשר מביטה בדמותו העליונה כפי שהיא צריכה להיות, ושוב יורדים להביט בדמותו של למטה לראות כיצד מגשים את ייעודו. וכפי שלימדונו חז"ל במסכת חולין "עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה".

ומיד לאחר מכן "הנה ה' ניצב עליו"!

תמונה דרמטית זו היא יסוד ההבנה למהותו של האדם הבונה את ביתו כבית ה'.

יעקב הישן למרגלות הסולם, מלאכי ההשגחה העליונה העולים ויורדים בסולם וכבוד ה' ניצב למעלה.

משמעות ניצב אינה עמידה גרידא, 'ניצב' משמעותו בפסוקי התורה, עומד בדעתו עליו, עמידה מתוך נכונות, התעוררות הלב, וזימון הכוחות. ועל כן נראה כי משמעותו של הפסוק הנה ה' ניצב עליו בלשון זה ולא בלשון אלוקים באה להשלים את התמונה. כי המלאכים המוזכרים הינם 'מלאכי אלוקים' הם שליחי אלוקים בסדר העולם, שהוא בראו ומעמידו בכוחו, ובו הכל נמדד ונשקל במידת הדין. הם רואים את כל הקורה כפי מה שהוא ובאשר הוא שם.

אולם ה' – עומד על ידו, ה' במידת הרחמים, והוא רואה לא רק עבר והווה כי אם צופה אל כל נעלם, ורואה את העתיד, ואם יש שורש וגרעין טוב, הרי שניתנת לו שמירה והזדמנות לעשות את הטוב גם אין זה המצב בעבר או בהווה.

ובגילוי זה של ה' אל יעקב הוא אומר 'אני ה' אלוקי אברהם אביך, ואלוקי יצחק' הייחוס של יעקב דווקא אל אברהם בביטוי אביך – ולא אל יצחק, מייחד את המשמעות ש"אתה הוא בנו של זה שאליו אמרתי התהלך לפני והיה תמים, אם כך, היה בנו וממשיכו" ואכן העתיד המיועד לאברהם זכה ביעקב להגשמתו הראשונה - עם בניית הבית היהודי הראשון.

יעקב כראש משפחה וצאצאיו כאומה, יהיו לברכה זו ששוב מקבל יעקב מה' ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. אין לך אדם ואין לך אומה שיוכלו להיות לברכה לכלל האנושות, אם לא בכוח השפעה רוחנית ודרך חיים למופת – עד אשר תתקיים ההבטחה ב"ימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים, והחזיקו בכנף איש יהודי לאמור נלכה עמכם כי שמענו אלוקים עמכם" (זכריה ח').

יעקב וצאצאיו – יזכו לכך.

יעקב בונה את הבית היהודי הראשון, ומראה היאך בונים חיי משפחה בבית פנימה, ללא נחלת אבות או נכסים בירושה, חיים המושתתים על ברכת עשיית פעולת האדם עצמו, בבנייה עצמית של רכושו הגשמי והרוחני – על כל הדאגות והתלאות הכרוכים בכך, חיי משפחה ואומה התלויים בחסד ה' ומשוכללים על פי רצונו.

חיים אלו ילמדו הבריות ממך ומזרעך.

לבנות את הבית בעשר אצבעות

יעקב ממלא ביטנו בש"ס ובפוסקים, הוא גולה למקום תורה בתהליך הידוע והמוכר של תלמיד ישיבה בבית שם ועבר, אינו פוסח על השלבים, והכל – בכמות הנדרשת. הוא מחמיר על עצמו בשהות בלתי מקובלת של ארבע עשרה שנים תמימות, אותן הוא מקדיש אך ורק לתורה, כבחור מתמיד ושקדן השקוע בעולמה של תורה הוא אינו יוצא מפתחה של הישיבה בכל פרק זמן זה, ואדרבה, בדרגות עצומות שאינן יכולות להיות מוכרות לנו, אינו ישן בשכיבה בכל אותן שנים קדושות.

נקל לשער, שאביו הגדול –יצחק, המריצו ועודדו לדרך התורה ולדבקות בה. יצחק, ידע בוודאי את גודל המשימה של בנו ממשיכו, יצחק ידע כי בנו עתיד להיות גדול הדור בכל הבחינות והמובנים, כולו דבוק בה'. נראה שהיה אף ברור ליצחק וגם ליעקב כי כרגע יש להתמקד אך ורק בעליה הרוחנית לשמה ותו לא, אין מקום לדאגה כלל.

וכאשר מגיע היום שבו יש לצאת למצוא את השידוך המתאים עבור הבחור, גדול הדור הבא, בוודאי יצאו ובאו השדכנים אצו ורצו בבית יצחק, לנסות ולשדך כלה לבן היורש –זה, שגם את הברכות קיבל וגם את המורשת הרוחנית של האב הדגול.

וזאת עלינו לזכור, כי יצחק, לבד מהיותו גדול הדור, היה גם משועי ארץ – עשיר מופלג, הן מצד הירושה שקיבל מאביו והן מצד עושרו העצמי, כי שדותיו התברכו מאד, ומענקים שונים הוסיף וקיבל בימי חייו מקנה רב ורכוש עצום.

אפשר לומר שיעקב בהחלט היה "מסודר", אבא עשיר מופלג וגדול הדור, והוא עצמו הבן, הממשיך, היורש, הצדיק, התלמיד חכם, המתמיד, בעל המידות המושלמות והחן הקורן, מה יותר טוב מכך.

אך ראו זה פלא, הנה יצחק ורבקה הורי הבחור המועמד, קוראים לו ומשלחים אותו לחפש לו אישה בארץ אחרת וזרה, הם משלחים אותו –ללא כלום, בעירום ובחוסר כל אל עבר הבלתי נודע:

"רבים תמהו על יצחק שהיה עשיר מופלג, הן מחמת ירושה והן מחמת הברכה שרכש בידיו מה ראה הוא לשלוח כך את בנו כך במקלו בחוסר כל" [הרש"ר]

לא ממש בלא כלום, יש דבר אחד שהם מציידים אותו – בברכה "וא-ל ש-ד-י יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים".

לבדו, ובעשר אצבעותיו בנה יעקב את ביתו ומשפחתו, הוא נתן והעניק בעד הקמת ביתו אלו את כל מה שיש בו, לילה ויום קיץ וחורף. לא נפגמה אמונתו ודביקותו, אף לא נצפה חיסרון בשלמותו האנושית הייחודית. הוא מגדל את בניו לדרך התורה והיראה ומכשירם לכהן כשנים עשר שבטי י-ה, כל זאת בתוך הסביבה הקלוקלת שבה חי ובשכנותו של חמיו הרמאי ופסיליו.

טעות היא לחשוב שילד המקבל את הכל על מגש של כסף, יעריך ויוקיר את הנתינה. אדרבה, מבחינה חינוכית ההגשה בפניו – ללא כל מאמץ מצידו, מקלקלת את מידותיו ומרגילתו לדרך שבוודאי לא תחזיק מעמד לאורך זמן. בהכרח הוא יאלץ להתמודד באחת עם משבר העבודה העצמית, או אז יתכן כי יתמלא בכעס על הסביבה כולה ולעיתים גם על משפחתו: היאך וכיצד אינם מסייעים לו, כאשר היה מורגל בעבר.

"יעקב ראש המשפחה, העובד ועוסק במלאכתו, המשופע בדאגתו ומבורך בבני משפחתו … הנה חזר עתה יעקב כראש משפחה עצמאי, אך לשם כך היה עליו להיאבק ולהילחם בעמל של עשרים שנה, למרות שכבר קיבל את הברכה והבכורה".