למעשה, ישנה אפשרות שאדם מטיל על עצמו עין הרע, למשל על ידי ספירה ומונה של רכושו או התרברבות בטובתו, עלולה להזיק לו אף יותר מעין הרע של אחרים.
ב"תוס' רי"ד" (ב"ק פג.), המסביר את הפסוק "עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי" (איכה ב) כתיאור של אדם שהטיל עין רעה על עצמו מרוב שראה טובה בחייו, ובשל כך ניזוק וחסר מאותה טובה.
חז"ל (בבא מציעא מב.) מציינים שאין הברכה מצויה בנכסיו של אדם אלא כשהם סמויים מן העין. המהרש"א מבאר זאת מחשש לעין הרע של האדם עצמו. עם זאת, "תורת חיים" חולק על כך וסבור שהסיבה היא שדרכה של הברכה לבוא בסתר, ולא מחשש שאדם יטיל עין רעה על עצמו. חשוב לציין, כי במדידה לצורך מצווה אין צורך לחשוש לעין הרע, שכן הברכה שורה שם.
המהרש"א (בבא מציעא פד:) כותב כי עין הרע שולט יותר באנשים חשובים. התלמוד אף מביא מקרים רבים של "יהבו רבנן עינייהו" – מצב שבו חכמים התפעלו מגדולתו והצלחתו של אדם מסוים, ובעקבות זאת הוא ניזוק או מת. ה"ריקאנטי" וה"חזון איש" מסבירים שכוח זה נמצא יותר בתלמידי חכמים, שכן כוונתם ומחשבתם בחכמה עמוקות ומשפיעות, וככל שאדם במעלה יתירה, כך כוח עינו פועל יותר.
"ויתכן דכל שהאדם במעלה יתירה כל סגולותיו ובחינותיו יתירות, ועינו יותר פועלת, והיינו דאמר יהבו ביה רבנן עינייהו". (חזון איש)
ה"תורת חיים" מוסר עצה חשובה להגנה: כל הפסק פיזי בין העין לבין הדבר הנראה מונע את הגעת השפע הרע. כדוגמה, דגים בים מוגנים מעין הרע למרות שהם נראים מבעד למים, כיוון שהמים מהווים חיץ ומפרידים בין העין לבינם, ומונעים את הגעת השפע המזיק.
סוגיה נוספת היא שאלת חיוב התשלום על נזק שנגרם על ידי עין הרע. מרן הסטייפלער זצ"ל ב"קהלות יעקב" (ב"ק סי' מה) דן בהרחבה בנושא זה. הוא מסכם כי אדם שהזיק בעין הרע, אך לא התכוון כלל להזיק, אלא רק הביט באחר דרך תמיהה על הצטיינותו, נחשב "אנוס" ופטור מתשלום.זאת משום שקשה שלא להתפעל, ולו לרגע קצר, ולהביט בתמיהה על דבר יוצא דופן.
ודבר פלא כתב ב"ספר חסידים" (סי' קיט) שמי ש"עינו רעה בשלהם" של אחרים כ"גוזל ואינו נראה" – כלומר שהוא מעין גזלן נסתר.
0 תגובות