פרשת השבוע, פרשת בלק, אנו לומדים על ברכותיו של בלעם הרשע, ובין דבריו אנו קוראים את הפסוק: "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל קֵל" (במדבר כג, כג).
לפני 180 שנים, סמואל מורס ממסצ'וסטס (ארצות הברית) ממציא, גאון ואוטודידקט, חולל מהפכה של ממש.
נקודת מפנה בחייו התרחשה בשנת 1832, במהלך מסע ימי מאירופה, כאשר שמע מדוקטור צ'ארלס ג'קסון על תכונות האלקטרומגנט שזה עתה הומצא. הרעיון הגאוני לבנות טלגרף חשמלי באמצעות האלקטרומגנט ניצת במוחו של מורס עוד באונייה. עם שובו לארצות הברית, הוא נטש את עבודתו כצייר והסתגר בבית מלאכה קטן, מקדיש שנים רבות של עמל וסבל, כולל אובדן אשתו ופיזור ילדיו, לביצוע תוכניתו. הוא העדיף לחיות בצמצום על פני חיי רווחה, וזאת כדי להגשים את חזונו.
במהלך שנות ה-30 של המאה ה-19, פיתח מורס את "קוד מורס" – מערכת של קווים ונקודות לייצוג אותיות, שניתנות לשידור באמצעות הטלגרף. הוא הציג את המצאתו לראשונה בפומבי בפני הקהילה המדעית בפילדלפיה בפברואר 1838, ואף הדגים אותה בפני נשיא ארצות הברית. למרות זאת, פנייתו לממשלת ארה"ב, ואף לממשלות אנגליה וצרפת, לקבלת מימון להקמת קו טלגרפי, נדחתה בתחילה. הוא המשיך בעבודתו הקשה גם בשנים של עוני.
רק בשנת 1843, לאחר פנייה חוזרת ונשנית לממשלת ארצות הברית, אושרה בקשתו, והוקצב לו סכום של 30,000 דולר. מורס החל בבניית הקו הטלגרפי הראשון, שחיבר בין בניין הקפיטול שבוושינגטון לבין העיר בולטימור. בעיצומו של חג השבועות של שנת תר"ד (24 במאי 1844), שלח מורס את המברק המפורסם הראשון, שכלל שלוש מילים מתוך הפסוק שבפרשת השבוע: "מַה פָּעַל אֵ-ל". (בשפת אימו כמובן - "What hath God wrought")
מדוע בחר מורס דווקא במילים אלו? איננו יודעים בוודאות. אך דורשי רשומות הצביעו על רמז עמוק המצוי בבחירה זו:
המילה "מה" מתוארת בספרים הקדושים כביטוי ל'אין' – דבר שאין לו תפיסה ממשית, שאינו תופס מקום או מציאות כלל, בבחינת "וְנַחְנוּ מָה" (שמות טז, ז).
עד להתפרצותה של המהפכה הטכנולוגית שהשתלטה על העולם, הכירו בני האדם רק את המוחש. כל דבר היה פיזי, ניתן למימוש. מה שלא נראה – לא נחשב כקיים.
והנה, באה המהפכה וחשפה בפנינו עולם חדש, עצום ורב-ממדים – עולם של כוחות נסתרים, שאינך רואה ואינך יכול לממשם, אך אין ספק בקיומם. מכאן קצרה הדרך להבנה שגם העולמות הרוחניים, שאינם ניתנים לתפיסה חושית, קיימים ופועלים עלינו בעוצמה שאינה ניתנת לתיאור.
אמור מעתה: גם אותו "מה", אותו 'אין', שאינו תופס מציאות – "פָּעַל קֵל"!
0 תגובות