אאא

המקום: וינה, בירת אוסטריה. המועד: ט' באלול תרפ"ג (21 באוגוסט 1923); 900 'צירים', נציגי קהילות מרחבי אירופה, מצטופפים בהתרגשות ב'אולם התיאטרון המלכותי', באסיפת 'הכנסייה הגדולה' הראשונה של תנועת אגודת ישראל.

מעל כל עסקני הימים ההם, ישבו בראשות הכינוס ההיסטורי גדולי ישראל זצ"ל, בהם מרנן האדמו"ר ה'אמרי אמת' מגור, בעל ה'חפץ חיים', רבה של ווילנא הגרח"ע גרודז'ינסקי, בעל ה'אבן האזל' ועוד, כאשר צעיר הרבנים הוא הגאון רבי מאיר שפירא.

רבי מאיר היה אז כמעט שנה לפני שהתפרסם כמקים וראש ישיבת 'חכמי לובלין' - ישיבה שנבנתה בקונספט חדשני בתקופה ההיא, כזה הכולל חדרי שינה (פנימייה) וחדר-אוכל עבור התלמידים.

שמע גאונותו של ר"מ שפירא עבר מפה לאוזן, כבר במועד התכנסות האסיפה האגודאית, מתוקף היותו רבה של העיר פיוטרקוב, הסמוכה לעיר התעשייה העשירה לודז', וכן בשל תפקידיו העסקניים כנציגה של אגודת ישראל ב'סיים' (הפרלמנט הפולני) ונשיא אגודת ישראל בפולין.

לאחר שבוע של ימי דיונים בכנסייה הגדולה, שהחלו בג' באלול, עלה הגר"מ שפירא לבמת הנואמים, ובפיו הצעה לאשר תקנה שיזם לכלל היהדות החרדית: 'דף יומי'. לימוד קבוע של דף גמרא אחד בכל יום, שלאחר שבע שנים וחצי מצטבר לסיום של כל ה'תלמוד בבלי', הש"ס.

 החפץ חיים זי"ע, בבואו ל'כנסייה' (באדיבות: Mirc sc du)

מאחורי הרעיון, שהשמעתו באוזני משתתפי הכינוס היתה כהטלת פצצה במרכז האולם, ניצב הרצון לשמר את אורח חייהם היהודי של רבים, גם בהיותם שקועים במירוץ היומיומי אחר הפרנסה או הקריירה, בכך שיהיה מה שימשוך אותם בסופו של יום אל בין דפי הש"ס והלימוד היהודי, ולהרוות את צימאונם הרוחני.

שיקול נוסף שעמד בבסיס התקנה, היטיב לבטא בקולו, ובכושרו הרטורי, הרב שפירא בעצמו, בפני משתתפי הכינוס: "נוסע לו יהודי, ותחת בית שחיו מסכת ברכות. נוסע הוא שבועיים, למשל מישראל לארה"ב, ולבסוף, כשהוא עומד על אדמת ארה"ב, נכנס הוא לבית המדרש, מוצא יהודים עוסקים באותו דף שבו עמד היום, מצטרף ללומדים בחדווה, מתפלפל עם הלומדים והם משיבים לו - ונמצא שמו הגדול של הקב"ה מתאדר, מתגדל ומתקדש".

מי שהאיץ בר' מאיר לאזור אומץ ולעלות עם הצעתו הייחודית, היה נשיא מועצת גדולי התורה האדמו"ר בעל ה'אמרי אמת' מגור, ומטבע הדברים אושרה תקנה זו פה אחד על ידי רבני וצירי הכינוס.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

התאריך שנקבע לתחילת לימוד הדף היומי היה כשלושה שבועות לאחר מכן, בראש השנה תרפ"ד. להנחלת המהלך הועילה העובדה כי האדמו"ר מגור, שלו היו רבבות חסידים, הודיע בליל ראש השנה: "אני הולך ללמוד דף יומי".

כ-11 שנים לאחר שהגה את הרעיון המבריק, הסתלק הגאון רבי מאיר שפירא לעולמו, בגיל 46 בלבד, כתוצאה ממחלת הטיפוס בה לקה. הרב לא הותיר אחריו ילדים, ואלו שהחשיב כ"ילדיו", היו שניים: ישיבת חכמי לובלין, שנודעה בשמה המקוצר יח"ל ובתלמידי החכמים הרבים שהעמידה, וכמובן 'הדף היומי', שהלך וצבר תאוצה בינלאומית.

שינויים מזעריים בלבד נכנסו מאז החל 'הדף היומי' ועד היום - 96 שנים! - בהם הצמדה גם של לימודים קבועים אחרים, בכמה חסידויות וחוגים, דוגמת הלכה, משנה, מוסר, רמב"ם, תלמוד ירושלמי ועוד. 

ברבות השנים רשם הפורמט הלימודי המוכר הצלחה אדירה, כאשר התקבל בכל העדות והחוגים, עד למצב בו אין כיום ריכוז יהודי דתי על פני הגלובוס, בו בתי הכנסת מדלגים על לימוד מספק זה.