דמותו של רבי לייב בעל הייסורים, המכונה גם רבי לייב מטערקיש-מאהילוב, אפופת מסתורין, ולא ידועים פרטים רבים על מוצאו המדויק. עם זאת, חותמו הרוחני ניכר היטב בקרב עולם התורה והחסידות.
רבי לייב נודע כאיש גדול בתורה וירא אלוקים מרבים, והיה מגדולי תלמידיו של אדמו"ר הזקן, בעל התניא. אדמו"ר הזקן אף העיד עליו כי הוא "מופשט לגמרי מענייני העולם הזה ותאוותיו", ומינה אותו להדריך ולנהל את האברכים הצעירים.
שמו המיוחד, "בעל הייסורים", דבק בו בשל הייסורים הרבים שעבר במשך חייו. ישנה מסורת המספרת כי את הייסורים הקשים, כיסורי איוב, קיבל על עצמו ככפרה לאחר שדיבר סרה ברבי נחמן מברסלב.
רבי לייב היה מראשוני חסידי חב"ד שבחרו להתיישב בארץ הקודש, והוא נמנה עם מייסדי קהילת חב"ד בחברון, שם כונה גם "רבי לייבלי מחברון". לקראת סוף ימיו,ב זקנותו, עזב רבי לייב את חברון ונסע לדור בעיר הקודש צפת תובב"א.
לפני פטירתו, ציווה רבי לייב הבטחה מופלאה: "שכל מי שיהיה לו עת צרה, רח"ל, ישתטח על קברו באמירת כל ספר התהילים - ובעיקר ביום שישי ויעזרהו". ואכן, עד היום עולים מאות לקברו, במיוחד בימי שישי, לקרוא את ספר התהילים.
סגולה זו, הפועלת ישועות, וכן מספרים על אברך מתמיד וירא שמיים מבני ברק היה שרוי בצער כיוון שבת אחת, כלילת המעלות, לא מצאה את זיווגה. בצר לו, נסע האברך לצפת עם אשתו על מנת לומר את כל ספר התהילים על קברו של רבי לייב.
היה זה ביום חורף מושלג וכבד. למרות מזג האוויר הקשה, הבעל התעקש להילחם ברוחות ובשלג בטענה כי "בכל דבר שבקדושה יש מניעות". בבית העלמין המכוסה בשלג, התקשה האברך במציאת הציון, אך לפתע הבחין מרחוק ביהודי עלום עומד ליד הציון ואומר תהילים מעומק הלב.
האברך ניגש אל אותו יהודי והחל לומר איתו את התהילים. לאחר שסיימו את הספר, שאל האברך את היהודי כיצד ניתן להגיע לתחנת האוטובוס בחזרה לבני ברק, שכן השלג כיסה את הכל. היהודי הסכים בשמחה להראות לו את הדרך. אולם, כשהגיעו סמוך לתחנה, היהודי הזה פשוט נעלם!
האברך ההמום סיפר את המקרה המוזר לרב שמואל הלוי וואזנר זצ"ל. תחילה, הרב וואזנר, שהתנהג בענווה והתרחק מסיפורי מופתים, דחה את הסיפור וטען כי אלו "רק דימיונות" ושהאיש נעלם בזריזות.
אך למחרת בבוקר, קרא הרב וואזנר לאברך בדחיפות. אמר הרב וואזנר לאברך כי הוא מתנצל על דבריו, וגילה את האמת המדהימה: "היה זה רבי לייב בעל הייסורים בכבודו ובעצמו!".
"הרב וואזנר המשיך ואמר לו:
'קראתי לך מהר על הבוקר מפני שהלילה ניגלה אלי בחלום רבי לייב בעל הייסורים בעצמו ואמר לי בזה הלשון: 'אני רבי לייב בעל הייסורים, ודע לך כי נתנו לי רשות מהשמיים להתגלות לאותו אברך אחר שראו את מסירות נפשו לבוא בלילה מושלג להתפלל על קברי, ועל כן עמדתי לידו ואמרתי עימו את כל התהילים על מנת שלא ישאר לבד בבית העלמין, ואף הורשיתי ללוותו עד התחנה. וכעת אני מבקש ממך לומר לאותו אברך כי תפילתו התקבלה בשמיים, ובע"ה בחודש הקרוב בתו המבוגרת תתארס! (מפי הרב משה מיכאל צורן שליט"א)
רבי לייב נפטר זקן ושׂבע ימים ביום ט"ו בחשוון. מקובל שהסתלקותו הייתה בשנת ה'תקצ"ד, שהיא שנת 1833. מנוחתו כבוד בבית העלמין העתיק בצפת עיה"ק.
0 תגובות