אאא

הרב חיים אטיאס – דיני לחם משנה

בפרשתנו: כִּי שֵׁשֶׁת  יָמִים עָשָׂה ה' אֶת  הַשָּׁמַיִם וְאֶת  הָאָרֶץ אֶת  הַיָּם וְאֶת  כָּל  אֲשֶׁר  בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל־כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת  יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ ופירש רש"י: ברך, ויקדשהו.  בֵּרְכוֹ בַמָּן – לְכָפְלוֹ בַּשִּׁשִּׁי לֶחֶם מִשְׁנֶה, וְקִדְּשׁוֹ בַמָּן – שֶׁלֹּא הָיָה יוֹרֵד בּוֹ.

ואכן את ירידת כפילות הלחם משנה קראנו בשבת שעברה פרשת בשלח: וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָֽקְט֥וּ לֶ֙חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָאֶחָ֑ד.

מצות לחם משנה

בגמרא בשבת (קיז:) "אמר ר' אבא, חייב אדם לבצוע על שתי ככרות בשבת, שנאמר לקטו לחם משנה". ומבואר בגמ' (שם) עוד, שאין צריך לאכול מב' הכיכרות, אלא רק לברך על ב' ולבצוע אחד.

מצוה זו י"א שהיא מדאורייתא (ט"ז), אולם רוב ככל הפוסקים דעתם שזוהי מצוה דרבנן  ורק הסמיכו אותה על הפסוק 'ולקטו לחם משנה'.

וכדין הגמרא פסק השו"ע להלכה שצריך לבצוע על שתי ככרות לחם.

סדר הבציעה

יחזיק ב' הכיכרות בידו, ויברך 'בא"י אמ"ה המוציא לחם מן הארץ', ויבצע את הכיכר. (ובדיעבד אם ברך ואח"כ נטלם בידו – א"צ לחזור ולברך).

וכשמוציא אחרים ידי חובתם יכווין להוציאם יד"ח, והם יתכוונו לצאת. ויאמר 'ברשות רבותי', אע"פ שהוא הגדול בבית – שהוא מדרך ענוה (משנ"ב).

יפרוס הכיכר רק אחר שיסיים את כל הברכה, כדי שתהיה הברכה על ככרות שלמים (כה"ח, ילקו"י).

ומצוה לפרוס פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה (שו"ע). והוא משום שעל ידי זה מראה חיבוב מצוה.

יטעם הבוצע מן הלחם ורק אח"כ יפרוס לשאר הסועדים (ילקו"י).

על איזה כיכר בוצעים

בשו"ע כתב שיבצע את החלה התחתונה (והוא גם על דרך הקבלה). וי"א שצריך לבצוע את החלה העליונה משום שהיא קרובה יותר אליו, ואם יבצע על התחתונה יהא 'מעביר על המצות' (ב"ח). וי"א שיבצע משניהם יחד (גר"א).

וכתב במשנ"ב שהעולם נוהגים כהשו"ע שבוצעים התחתונה. ובחזון עובדיה כתב נהרא נהרא ופשטיה (כל אחד כמנהגו). והוא עצמו היה נוהג לבצוע את החלה התחתונה.

חיוב הנשים

אף הנשים חייבות בלחם משנה משום שגם הן היו באותו הנס של ירידת המן. ולכן בעה"ב יכווין בברכה גם על נשות הבית, והן יכוונו לצאת, ויתן להם מן הלחם אשר בצע עליו כדי שיזכו גם הן במצווה.

וכן אישה שעושה את סעודת השבת לבדה, ג"כ תברך על ב' כיכרות כדין.

מצוה ברוב עם

יש להקפיד לכתחילה שלא יברך כל אחד לעצמו, אלא יכוונו כולם לברכת בעה"ב ויצאו ממנו ידי חובה (חזו"ע).

אין המסובים רשאים לטעום מן הלחם עד שיטעום הבוצע (שו"ע). ואפילו יש לפניהם פרוסה מזמן הברכה – לא יטעמו לפני המברך. אולם אם לכל אחד יש לחם משנה בפני עצמו, אף שאת הברכה יוצאים מבעה"ב – יכולים לטעום לפניו (שו"ע).

טוב שהפרוסה שמחלק בעה"ב לסועדים תהיה לפחות שיעור כזית (חזו"ע).

גודל הכיכר

י"א שאין נחשב כיכר אלא אם הוא כזית ויותר, ובפחות מזה אין יוצאים ידי חובה (חקרי לב), ויש חולקים שמהני אף בזה (בית מנוחה), ופסקו האחרונים להקפיד לכתחילה שלא יהא פחות מכזית (חזו"ע, שש"כ).

כיכרות שלמות

מצוה שב' הכיכרות יהיו שלמות (רמ"א).

מי שאין לו אלא כיכר אחד ושני חצאי לחם, יחבר את ב' החצאים שבידו ע"י קיסם (שאינו מוקצה)  כדי שיראה ככיכר אחד – ויברך עליהם (חזו"ע). ואם ב' החצאים הם מב' כיכרות שונות י"א שגם בהם מועיל חיבור (שדי חמד) וי"א שאין מועיל (פתח הדביר, פסקי תשובות). ובחזו"ע כתב שאם הם נראים ככיכר אחד – מועיל בהם החיבור. ובשולחן שלמה כתב שנראה לאסור כל חיבור של ב' כיכרות ע"י קיסם – משום מתקן מנא.

מי שאין לו אלא לחם פרוס, יטול ב' פרוסות ויברך עליהם. ולכן מי שנתאחר לבוא לסעודה ואין לו ב' לחמים שלמים, יטול ב' חתיכות ויברך עליהם (הגאון הנצי"ב, חזו"ע).

  • איזה לחם מצטרף?

חלות שנדבקו והפרידן

חלות שנאפו בתנור ונדבקו זו אל זו ולאחר האפיה הפרידן זו מזו – ראויה כל אחת מהן להצטרף כחלה אחת ללחם משנה (ציץ אליעזר, חזו"ע).

לחם שאול

י"א שאין יוצאים ידי חובה בלחם ששאל מחבירו, מפני שאין יכול הוא לאכול מן הלחם הזה, ולא נחשב לב' לחמים (אבן שוהם), ודעת הציץ אליעזר וחזו"ע ששפיר יוצאים בזה יד"ח (וכ"כ פסקי תשובות). ובשולחן שלמה נסתפק בזה.

לחם קפוא

מי שאין לו אלא כיכר אחד, ויש לו במקפיא עוד כיכר, האם יכול לצרפו?

י"א שיכול לצרף הכיכר מהמקפיא אפי' בעודו קפוא ואין בזה משום מוקצה (מנח"י, ציץ אליעזר). ובשבט הלוי כתב שראוי להחמיר בזה.

ובשמירת שבת כהלכתה כתב שדעת הגרש"ז אוירבעך להתיר רק באופן שיסיים את סעודתו לאחר שיפשיר הכיכר אבל בלא"ה לא, והוא עצמו (שש"כ) כתב שם להתיר גם אם לא יספיק הכיכר להפשיר.

ובחזו"ע כתב ג"כ להתיר אלא שסיים שאם אפשר בנקיל לשאול לחם משכנו – עדיף טפי (וכשיטתו שהובאה לעיל גבי לחם שאול שמועיל).

עוגה

מי שאין לו אלא כיכר אחד יכול לצרף עוגה כפת שניה (חזו"ע, פסקי תשובות)

לחם משנה באכילת עוגות

המקדש קידושא רבא, ורוצה לאכול עוגות כדי שיהא קידוש במקום סעודה, כתב בקיצור שו"ע שגם כשמברך על העוגות יברך על ב' עוגות שלמות כדי לקיים מצוות 'לחם משנה'. וחלקו עליו האחרונים (מנח"י ועוד), וכתב בחזו"ע דמ"מ אם יש לפניו בנקל שתי עוגות – מצוה מן המובחר לקיים אף בהם לחם משנה.

ומ"מ אם אוכל מהעוגות כדי קביעת סעודה באופן שחייב לברך עליהם המוציא לחם מן הארץ – צריך לברך ולבצוע על ב' עוגות כאחד (חזו"ע, פסקי תשובות).

שכח לברך על ב' כיכרות

מי ששכח לברך על ב' לחמים ונזכר באמצע הסעודה – יבצע על לחם משנה כשנזכר (בלא ברכה), או ישמע ממי שמברך על לחם משנה – ויצא בזה יד"ח (הרב נבנצל).

  • להערות והארות לרב חיים אטיאס ניתן לפנות כאן
(צילום: Mendy Hechtman/FLASH90)
(צילום: Mendy Hechtman/FLASH90)

הרב חננאל סהר – "לחם משנה"

הדיבר הרביעי מעשרת הדברות הלא הוא "זכור את יום השבת לקדשו". וסיומו, "על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו" (פרק כ' פס' ח-יא).

ועל תיבות אלו דרשו חז"ל במכילתא והובא ברש"י על אתר: "ברך, ויקדשהו. בֵּרְכוֹ בַמָּן – לְכָפְלוֹ בַּשִּׁשִּׁי לֶחֶם מִשְׁנֶה, וְקִדְּשׁוֹ בַמָּן – שֶׁלֹּא הָיָה יוֹרֵד בּוֹ".

וכמו כן דרשו במכילתא על הפס' (בראשית ב' ג') "ויברך אלוקים את יום השבת ויקדש אותו" - ויברך, ויקדש. בֵּרְכוֹ בַּמָּן, שֶׁכָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ יוֹרֵד לָהֶם עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, וּבַשִּׁשִּׁי לֶחֶם מִשְׁנֶה, וְקִדְּשׁוֹ בַּמָּן, שֶׁלֹּא יָרַד כְּלָל בְּשַׁבָּת, וְהַמִּקְרָא כָּתוּב עַל הֶעָתִיד: (והובא ברש"י שם). 

והנה בפרשת המן נאמר: "לחם משנה שני העומר לאחד".

ולכאורה כפילות יש כאן, "לחם משנה","שני העומר"?!

ולכך דרשו חז"ל במכילתא (והובא ברש"י) שהיה משונה בריחו ובטעמו, וכפול בכמותו.

'משנה' - משונה בריחו ובטעמו משאר ימי השבוע. 'שני העומר' - כפול במידתו.

• • • 

ויש מקום לעיון דבשורש ש.נ.ה. שני פירושים שונים (לכאורה), א. חזרה - כנאמר 'ועל הישנות החלום' (בראשית מ"א ל"ב); ב. שינוי - כנאמר 'בשנותו את טעמו' (תהילים ל"ד א').

ולכאורה אלו הן משמעויות הפוכות, והיאך נזדמנו לפונדק אחד עניין והפכו?! 

(ואין ספק שישנן עוד דוגמאות מעין אלו, כגון שורש ולשרש, חטא ולחטא, ודעת לנבון נקל שבלשוננו הקדושה והעמוקה אין אלו מקרים בעלמא). 

וננסה להעמיק ולבאר:

בעולמנו זה בכל מדרגותיו דומם, צומח, חי, ובוודאי בדרגת מדבר, אין בנמצא שני דברים שווים לחלוטין, ולכל אחד יש ייחודיות משלו. לפעמים השינוי דק מן הדק ואף אינו נראה לעין, אבל בכל זאת ישנו.

ידועים דברי אדוננו המהר"ל זיע"א דמהות הברכה היא הריבוי, אך מאידך, בכל ריבוי קיים גם הפירוד והשוני, וטמונה האפשרות למחלוקת.

וב'בראשית רבה' ביארו חז"ל דהאות א' מסמלת את אלופו של עולם-אחד יחיד ומיוחד, וב' עניינה היצירה שמהותה הוא הריבוי, ולכך נברא העולם באות ב'. 

[גם במימד הזמן ישנו שינוי ואין אף שנה השווה לחבירתה במידה מוחלטת, ומשום כך נקראת היא 'שנה' אשר מחד גיסא היא חוזרת ושונה, (להבדיל מחודש שעניינו הוא החידוש) ומאידך, עדיין שינוי יש בה].

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

וזו היא הסיבה ששורש השינוי עניינו בחזרה, דהמקור משותף הוא, אבל הופעת הדבר שונה.

[וזה ההבדל בין אחר לבין שונה, אחר אינו קשור כלל עם הקודם לו, בעוד ששונה בא לבטא שהשורש משותף אך ההופעה שונה. ובעומק, כל השוני הוא רק מחמת השורש המשותף. ודו"ק].

ורק הוא יתברך אין שייך בו לא שינוי ולא ריבוי חלילה. וכמו שאנו אומרים בפיוט אדון עולם, 'והוא אחד ואין שני להמשילו להחבירה', וכנאמר "כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם" (מלאכי פ"ג פס' ו'). 

וכשהוריד להם הקב"ה מן הבדילו ביום השישי בעניין זה, בטעם וריח שונים, 'לחם משנה' - משונה. ובכמות שונה - 'שני העומר'.

וכל זה בכדי להורות על ברכתו וקדושתו של יום השבת חמדת הימים!

  • להערות והארות לרב חננאל סהר ניתן לפנות כאן

שבת שלום ומבורך!