כששורות אלו נכתבות, עדיין לא ברור מה יהיו ההנחיות לתקופת חג הפסח, אך ככל הנראה נצטרך לחגוג את החג הבעל"ט במתכונת שונה המה שהורגלנו בשנים עברו, במשפחה המצומצמת. מצב זה מצריך מאיתנו היערכות שונה, גם פיזית וגם נפשית. כהורים אנחנו מחזיקים בשני כובעים, "הכובע ההורי" – הדברים שאנחנו חושבים, מרגישים ועושים במסגרת האחריות שלנו על הילדים. ו"הכובע העצמי" הדברים שאנחנו עושים עבור עצמנו. בשורות הבאות אתמקד בהכנה לקראת תפקידנו כהורים בליל הסדר, אך לא פחות חשוב שגם עבור עצמנו נדרשת הכנה, ובייחוד בימים אלה. החופש שלנו מוגבל, אך לא החירות. המצב שלפנינו נתון ואינו בבחירתנו, אבל אנחנו יכולים לבחור איך להתייחס אליו, איך להתאים את עצמנו למצב, ואיך למצוא בו משמעות. אחת המשמעויות שאפשר למצוא במצב הנוכחי, בו כולנו זקוקים ומצפים לגאולה, היא ההזדמנות לחוש ולהנחיל עניין הגאולה, וליל הסדר מיועד, בין השאר, לשם כך.
מצרף לינק לשאלון מחקר שמטרתו להבין את ההתמודדות של אנשים עם הקורונה, מוזמנים להשיב ואף להפיץ אותו - כנסו כאן
ליל הסדר הוא שיאו של חג החירות וגם שיא האתגר עם הילדים. הורים שואלים את עצמם מה ניתן לעשות כדי לעזור לילדים להיות שותפים לסדר ולא פחות חשוב, איך למנוע מראש מצבים שיכולים להעיב ולהפריע את מהלך הסדר.
כאשר מדובר בילדים בעלי אופי חירותי ותוסס – למשל ילדים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) - האתגר מתעצם שבעתיים. בחג הכל חי, מסעיר ומרגש: ריחות, קולות, תחושות, טעמים, אנשים או מקומות חדשים. בקיצור, כל מה שיכול לגרום לילד להיות חסר שקט ולשבש את ליל הסדר.
הנה כמה נקודות למחשבה, מבית מכון 'הקשב' הפועל בשיתוף התוכנית 360 לילדים ונוער בעיריית בני ברק.
תאמו מראש. הציבו ציפיות ריאליות, מעצמכם ומהילדים. אם לדעתכם יש צורך בהפסקות במהלך ליל הסדר, תאמו את הזמנים מראש עם הילדים, ודאגו לכך שיהיה להם היכן לשהות ומה לעשות בזמני ההפסקה.
שחררו. ההורות שלכם לא עומדת כעת למבחן. גם לא הסיבולת של ילדיכם. בעיקר אל תשוו בין ילדים, לכל אחד יכולות ויתרונות משל עצמו. המנעו ממנת-יתר של מרור ותחושת קרבנות של פסח...
תכננו. נסו לחשוב מראש כלפי אילו התנהגויות אתם רוצים להעלים עין ומתי אתם מעוניינים להפעיל סמכות, ואיך.
דרשו מהילדים להתאמץ לשמור על כללי ההתנהגות ועל אוירה נעימה, הדגישו בפניהם שזו חובה ואחריות שלהם!
האצילו תפקידים שיתנו להם מרחב פעולה: להגיש, למזוג. אם הם תנועתיים, הקדימו וקבעו אתם את כיוון התנועה...
התפעלו מאמירה או התנהגות טובה. העניקו מחמאות תכופות. תנו משמעות למאמץ, גם אם ההישג אינו מושלם.
הבהירו את עצמכם, היו ברורים, וודאו שהובנתם כהלכה. אמירות שמשתמעות לשני פנים מזמינות פרשנויות יצירתיות...
נהלו, אל תגררו. היו עירניים לסימנים מוקדמים של חוסר שקט ותנו הפוגות מיזמתכם, אל תחכו שהם יפרו את הכללים.
הרגיעו. את עצמכם. השתדלו להרגיע את עצמכם ולהגיע שלווים לשולחן הסדר. אם הדברים יוצאים משליטה, הרגיעו קודם כל את עצמכם. לחץ של ההורה מגביר את חוסר השקט של הילד. העזרו בדיבור פנימי, מחשבה חיובית. נשימה עמוקה. כיווץ שריר או כל טכניקה אחרת שעוזרת לכם להגביר שליטה עצמית.
זכרו שהתורה דיברה כנגד ארבעה בנים. זה שנוטה להפריע ולבדוק גבולות, הוא לא הרשע. הוא החכם שאינו יודע לשאול ולבקש בדרך המקובלת. המשימה הכי חשובה היא שהילדים יצאו מהלילה הזה עם חוויה חיובית, עם חיבור, הזדהות ואהבה כלפי כל מה שהחג הזה נושא בחובו. את השאר הם ישלימו בהמשך עוד ועוד.
ואיך אפשר בלי הדיבר האחד-עשר, הכי חשוב והכי פשוט, אל תשכחו שאתם אוהבים אותם מכל. אז (גם) כאשר העניינים משתבשים (והם צפויים להשתבש פה ושם) תזכירו לעצמכם שאתם אוהבים אותם.
חג שמח
חיים דיין הוא דוקטורנט ויו"ר ארגון הקשב