אאא

ברית מעל הבתרים: קובנה שבליטא היא עיר ואם בישראל, לפחות כך עד לפני כשמונים שנה, היום מה כבר נותר  בקובנה  –  מעט מאד יהודים שורשיים ששרדו  מהתקופה שבה עולם התורה והיהדות שגשגו בליטא כולה ובעיר קובנה בפרט, תקופה בה חיו כאן  רבי יצחק אלחנן זצ"ל, רבי אלחנן וסרמן הי"ד, ושאר גאוני עולם.

ליטא הייתה מקום  מושבם ומשם השפעתם האדירה - עד היום הזה, על כל מה שאנו לומדים ומלמדים כל יום. הרחובות  של קובנה והסמטאות שבהם ניחוחות יהודים, נרות שבת שהבזיקו מכל חלון. 

יהודים יראי ה' סופרים ואנשי שם, הלכו ואינם, רובם בדרך לא דרך, נספו בשואה ולא מעט מהם על ידי מקומיים תאבי בצע ודם,  מעט מאד מבני עמנו ששפר מזלם הצליחו לברוח מהתופת לשרוד ולהעביר לנו ולבנינו את האוצר הגנוז.

קובנה של היום, היא קובנה שונה, אמנם יהודים רבים פוקדים אותה, אך במגמה שונה ובמציאות אחרת לחלוטין, כיום בקובנה כ- 400  מאות סטודנטים יהודיים רובם ישראלים, שבאו ללמוד ולהשלים את לימודי הרפואה שמשגשגים כאן במיוחד.

לסטודנטים אלו אורבים סכנות רוחניות והתמודדויות מאד לא פשוטות, כגון סכנת התבוללות, מזון כשר, סביבה יהודית תומכת, מקווה ועוד.

לשם כך, הוקם מועדון יהודי, אותו יזם ומימן ברובו הנגיד הצדיק ר' זאב שטרן ז"ל, שנפטר זה עתה, ממחלת הקרונה. המקום נקרא בשם 'המרכז היהודי בקובנה'.

המועדון כולל, בית כנסת, מטבח וחד"א המכיל 400 מקומות, חדרי לימוד והרצאות ופעילויות יהודיות מגוונות.

בתקופה זו של התפשטות מגיפת הקרונה, סגרה האוניברסיטה המקומית של שעריה – כמתחייב בחוק לשעת חירום, ורוב  הסטודנטים חזרו ארצה, התוצאה הישירה הינה שנשארו כאן פחות פחות משליש סטודנטים ישראלים יהודיים.

הרב משה שינפלד ורעייתו רחל – שמפעילים את המועדון היהודי מזה כ-8 שנים,  הרב שינפלד משמש בפועל כרב ודמות תורנית סמכותית עבור היהודים שבקובנה.

בני הזוג, פועלים ללא לאות בעוד הם תומכים בסטודנטים רוחנית ונפשית כאחד, שומרים עליהם משל היו ילדיהם ממש, בעוד להם 5 ילדים, שזה האחרון נולד לפני  כשבוע ימים כאן בליטא.

מלאכים  של ממש – כך הם מוגדרים, ולא רק בשל המסירות הרבה וההקרבה אין סופית שהם נותנים לכל אחד ואחד באשר הוא,  אלא גם שבעוד הם גרים בבית ישן בקומה רביעית בית פשוט מדי.. לעוזריהם מישראל 2 משפחות, הם דאגו למגורים נאותים וקרובים ל'מרכז היהודי קובנה'.

הרב שינפלד והמוהך
הרב שינפלד והמוהל

הברית המרגשת

אתמול (רביעי), כפי שפורסם ב'כיכר השבת', היה כאן (בקובנה, שם אני שוהה) אירוע יוצא דופן – בטח בפרספקטיבה של עשרות השנים האחרונות, בדגש על ימי נגיף הקרונה וההסגרים בעולם כולו, האירוע המכונן היה  'ברית מילה', כאשר בן חמישי נולד למשפחת שינפלד – בימים טרופים אלו.

בעידן של היום, מין הילוד מן הסתם היה ידוע להורים מראש, כמו כן גם תאריך הלידה המשוער, ולמרות כל זאת במסירות נפש שאיננה טריואלית, בחרו הזוג שינפלד שלא לעזוב את המקום, ולהשאר וללדת במקום שהוא במידה מסוימת – 'עולם שלישי.

בכל ליטא אין מוהל, ובתקופה זו, גם לא כל כך ניתן ליבא בעל תפקיד כה קריטי כדי לקיים את המצווה הבסיסית של למול את הבן ביום השמיני ללידתו.

הסיפור המובא כאן, שזור מתחילתו ועד סופו במסירות נפש שמזכיר תקופות של פעם, תקופות שעם ישראל התמודד ונלחם על קיומו  הרוחני במצוות ומעשים שהיום ביצועם נחשב למה בכך.

הסיפור מתומצת ומקפל בתוכו קידוש ה' במיטבו, לא אגזים אם אומר שזו זכות לעם ישראל כולו בטח בימים כאלה של  'חרון אף'.

זכות כזו שניתן להצביע עליה  ולהתפלל בזכות קיומה לבורא עולם שיאמר די לצרותנו. למצווה זו היו שותפים, מלבד ההורים והמשפחה, אנשים פשוטים לצד אנשי שם, שפעלו ללא לאות כדי להביא  ילד יהודי בבריתו של אברהם אבינו.

וכך התגלגל הסיפור: בשלב ראשוני כאשר ניסה הרב משה שינפלד לברר אם יש מצב להכניס מוהל, התשובה הייתה שאין מצב ויהי  מה...

אך מסתבר שיהי מה – זו לעיתים מליצה טובה, בטח כאשר מדובר במצווה כה חשובה כזו שהיא אולי הראשונה במעלה כמו המצווה היהודית והיחודית המוטלת על אב, למול את בנו ביום השמיני.

מרגע שנולד הילד, ביקש הרב שינפלד  לעזוב את כל עיסוקיו, והשאירם לחבריו שיטפלו בשגרה, וכל כולו היה נתון בלהשיג מוהל יהודי יר”ש.

הוא פנה ישירות לשרי  ממשלה כמו השרים; דרעי וסמוטריץ,  אשר ניסו בכל כוחם לפעול ולהביא  פתרון למצוקה של חוסר יכולת להשיג את האיש הבכיר בשלטון המקומי שכוח המילה שלו יכולה לגרום לכך שתבוצע ברית מילה לילד יהודי.

 המוהל של המזרח הרחוק, מסביר באולפן 'כיכר' את הקשיים בקיום ברית בזמן קורונה

שגריר ישראל בליטא מר יוסי לוי, וכן  הקונסולית גב' עדי כהן חזנוב, פעלו ללא לאות, פנו לכל מי שרק ניתן מול השילטון המקומי כדי לאפשר הכנסת מוהל.

חשוב לציין כי את הרעיון  ההזוי שנספר לכם עתה,  הוא רעיון שכל כולו  פרי  דמיונו של הרב משה שינפלד - אבי הרך הנימול. שבקש להתנצל מראש ובעצמו הגדירו  כהזייה.

הרעיון  היה שיושג מוהל שיגיע במטוס פרטי, המוהל לא ירד  מהמטוס, כדי שלא יזדקק לבידוד שעלול לגרום לך שבין היתר ייאסר  עליו למול. לכן האב עם התינוק יעמדו על כבש המטוס בשער המטוס, כך שהמוהל יוציא את ידיו מהמטוס  וימול את הילד בעודו מחוץ למטוס, ובכך יכניסו בבריתו של אברהם אבינו בעתו , בזמנו,  ובמקומו....החוקי.

לציין כי המטוס מוגדר כטריטוריה עצמאית של המדינה ממנה הגיע  המטוס.

ייאמר לשבחם  שגם השגריר וגם הקונסולית, שהם לא נפלו מהכיסא לשמע הרעיון  ההזוי, ופעלו וגם הצליחו להביא לאישור הטיסה  בעת שהשמים בליטא סגורים.

מסתבר ששערי שמים אף פעם לא ננעלים....

יהודי יקר מוינה, המשמש בין היתר כחבר מועצת העיר, ר' יעקב פרנקל, הציע לארגן ולהעמיד מטוס פרטי להטסת המוהל,  הרב צבי גוטמן מוינה לקובנה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

הברית מועברת בשידור חי ב'זום'
הברית מועברת בשידור חי ב'זום'

המוהל לא נח ולא שקט והחליט לעשות מעשה ולצאת לדרך ולא להמתין עד שתגיע התשובה ממשלת ליטא, אם תגיע, מה גם שלא היה ברור מה תהיה  התשובה על הרעיון  ההזוי.

וכן, בשל הנסיבות והזמן, המוהל בחר לצאת לדרך  ולא בטיסה באופן ביוזמה  שרק ראש יהודי עם נשמה של מלאך, יכולה להעלות ולחשוב.

החכמה הייתה  שכל הרעיון  והביצוע היו באופן  חוקי מהודר.

וכך הוא מצא את דרכו לליטא, בנסיעה קשה וארוכה, האישור שהגיע ממשלת ליטא, מצאה אותו  כשהוא כבר בדרך, אך המוהל לא הצטער בשל כך, להפך אמר  ובקש שאת כסף הרב שהוקצה לצורך כך - יינתן לנזקקים.

הברית התקיימה בשערי המועדון  היהודי כאשר ריחות קידוש ה', ומסירות נפש עלו בכמה מונים על ריחות התבשילים שהוכנו ברוחב לב, למשתתפי האירוע.  בתום הברית, מיהר המוהל ושם את פעמיו לביתו שבוינה  למשפחתו שהמתינה לו בקוצר רוח, בתקווה לשובו בשלום וללא שיזדקק לבידוד – וכך היה.

מי כעמך ישראל!