אאא

"למנות שר שהוא איש מקצוע" מכירים את הדרישה הזו? היא עולה מעת לעת ומצטלצלת יפה באוזן. "איש מקצוע" זה נשמע מישהו שיודע מה שהוא עושה, ולא איזה פוליטיקאי שמקדם אינטרס שלו או של קבוצת בוחרים שלו. ובכן, "שר שהוא איש מקצוע" זה רעיון רע.

"שר שהוא איש מקצוע" זה פופוליזם מסוכן, אשר מפרק את הליך קבלת ההחלטות היעיל, מבטל ביקורת מקצועית הכרחית, ופוגע באינטרס הציבורי. מי שמקדם רעיון זה, הוא פופוליסט, ולא פעם גם אינטרסנט שחוסה תחת ה"מקצועית" השקרית.

הסיבה העיקרית: אנשי מקצוע לא באמת יודעים הכל. ממש לא. והסיבה השנייה: לאנשי מקצוע יש אינטרסים מקצועיים. ומיד נפרט.

דמיינו שאתם הולכים לרופא, נותנים לו את תוצאות הבדיקות שנשלחתם לבצע, והוא נותן לכם אבחנה. הוא אומר שיש לכם מחלה מסוימת, וממליץ לכם על דרך טיפול מאד דרמטית. טיפול שכרוך בשינוי השגרה שלכם וגם בהוצאות כספיות גדולות. או אפילו דורש ניתוח ואשפוז לא קצר. האם אתם מאמצים באופן מיידי את ההמלצה? כנראה שלא. אתם תלכו לבקש חוות דעתם נוספת ממומחה אחר, ואולי אפילו עוד שניים. אתם תציגו את תוצאות הבדיקות לרופאים אחרים, תשמעו מהם חוות דעת, ותשמעו על דרכי הפתרון שהם ממליצים. אם כולם בדעה אחידה, כנראה תאמצו את ההמלצה. לעומת זאת – וזה מה שקורה ברוב הפעמים – אתם תשמעו אבחנות שונות על הבדיקות, ותשמעו המלצות על דרכי טיפול שונות.

בשלב זה, אתם כנראה תלכו להתייעץ עם אנשים במצב דומה לגבי *המלצותיהם על המומחים*, בעקבות זאת, כנראה תלכו לבצע בדיקה נוספת, מעט שונה, יותר ממוקדת, ותלכו לרופאים שהבנתם שהם בעלי ההבנה הכי רלוונטית ומדויקת לכם. וגם את מסקנותיהם תנסו לתקף עם מומחה אחר, שיאשש לכם שההבחנה נכונה, מדויקת וחפה מאינטרסים.

כי ככה זה, אין דבר כזה איש מקצוע יודע כל, ושעל החלטותיו אין עוררין. הרבה מאד אנשי מקצוע נחשבים כשנויים במחלוקת, או כלא קונצנזואליים (שאגב, לא תמיד הקונצנזוס נכון). אבל גם אם אין מחלוקת, לא תמיד ההבחנה מדויקת, לא תמיד הכל שחור ולבן, ולא לכל בעיה יש "פתרון מקצועי אוטומטי". 

וסוד גלוי הוא – לאנשי מקצוע יש אינטרסים. אינטרסים שאינם תואמים את האינטרס של הלקוח. רופא מנתח צריך לבנות את הניסיון והיוקרה שלו, ולכן ימליץ על ביצוע ניתוח אצלו, ולא אצל רופא מתחרה שניסיונו גדול יותר. לאיש המקצוע יש גם נאמנות לגילדה, ולכן ימליץ לבצע את הניתוח בארץ, ולא בחו"ל. לסביבת העבודה של איש מקצוע יש אינטרסים, קופת החולים או חברת הביטוח מעדיפה שהטיפול יתבצע במוסד שאיתו יש לה הסדר כלכלי משתלם, וכך היא מנחה את הרופאים להטות טיפולים לכיוון מסוים, או להמעיט בסוג טיפולים או בדיקות אחר. חברות תרופות משלמות בונוסים על הוצאת מרשם לתרופה מסוימת, במקום תרופה אחרת שאולי טובה יותר. וכן הלאה.

כאשר אתם נדרשים לאיש מקצוע עבור החלטה משמעותית, אתם צריכים להפוך למומחים בבחירת אנשי מקצוע, מומחים בבחינת אנשי המקצוע, ובמיטוב ההמלצות שלהם באמצעות למידה, השוואה ובדיקות. אתם לא תהפכו לאנשי מקצוע במקומם, אבל באמצעות הספקנות (ואף הלעומתיות) שלכם תדע להוציא מאנשי המקצוע את הטוב והמדויק.

נכון, בהחלטות של מה בכך, לא תשקיעו מאמץ. אם הרופא משפחתי קובע שהצטננתם וקחו אקמול ושבו בבית יומיים עם כוס תה ולימון, לא תתאמצו לחקור או לערעור אודות אבחנתו. אבל ברגע שעל הכף מונח יותר מאשר תה ולימון, אתם תפתחו ספקנות בריאה מאד (תרתי משמע) כלפי אנשי המקצוע.

למנות אדם לתפקיד שר בגלל שהוא "איש מקצוע", זה אומר לוותר על כל ההליך התקין לקבלת החלטות, לבטל כל ספקנות מקצועית הכרחית, ולהפקיר את ההחלטה בידי אדם שלמרות תוארו הוא לא יודע לקבל את ההחלטה הנכונה בהכרח, והוא גם אדם שיש לו מניעים זרים ברורים וגילדתיים.

כך למשל, שר ביטחון שהוא יוצא מערכת הביטחון, הוא אמנם מכיר הרבה פרטים ולא צריך ללמידה ממושכת, אך הוא לא יהיה ביקורתי כלפי המערכת, ובטח שלא לעומתי. גם אם הוא אדם טוב וישר דרך שיודע שזה בדיוק מה שצריך לשפר ולתקן. אבל הוא אדם, וזה טבע האדם שאיננו משתנה. כאשר כל סביבת הייחוס שלו היא משם, הוא פשוט לא יכול לפגוע בה. הוא לא יכול להילחם על הורדת הפנסיות התקציביות, כי כל החברים הטובים ירימו אליו טלפונים, החובש שהציל אותו בקרב תוך סיכון עצום ישלח לו סמס מלא כעס, ובהרבה מקרים הם גם שכנים בפרויקט היוקרתי במחיר מוזל ליוצאי צבא שלו שיזעימו פנים ויכעסו על אשתו במדרגות. צריך להיות על-אדם כדי להתגבר על זה, ולקבל החלטות נכונות.

תפקידו של שר הוא לא להחליף את אנשי המקצוע ולא להיות איש מקצוע ספציפי בעצמו. תפקידו של שר הוא לבחור את המומחים, להתעמת איתם, להשוות אותם, ולנהל הליך קבלת החלטות שישרת את הציבור. ולרגע אל תטעו לחשוב שאני מזלזל באנשי המקצוע, הם הכרחיים עבור הליך קבלת ההחלטות, ואכן בכל משרדי הממשלה יש בדיוק למטרה זו את הדרג המקצועי אשר תפקידו לתת המלצות והצעות לדרג המחליט. אבל, חשוב שהדרג המחליט לא יתמזג עם הדרג המקצועי, אלא שיהיה נפרד ממנו ומאתגר כלפיו.  

חשוב לזכור, תפקידו של שר הוא לא לייצג את האינטרסים של המשרד שעליו הוא מופקד, אלא תפקידו הוא לייצג את האינטרסים של הציבור אל מול האינטרסים של המשרד שעליו הוא מופקד. ולא פעם יש סתירה גדולה ביניהם. האינטרסים של "אנשי המקצוע" במשרד התרבות למשל הוא להגדיל את התקציב לתרבות ואת השכר של אנשי התרבות, האינטרס הציבורי הוא להגדיל רק את התוצרת שלהם ובד בבד להקטין את השכר ככל האפשר. והשר מונה לתפקידו בידי הציבור, ואותו הוא מייצג, ולא את אנשי המקצוע.

אז בפעם הבאה שאתם שומעים מישהו שדורש "למנות איש מקצוע" חיקרו ובידקו היטב את האינטרס שאותו פופוליסט מנסה לקדם תחת האדרת ה"מקצועית".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

לא טוב שחברי כנסת יוותרו על שכרם

השבוע הועלתה הצעת החוק שמטרתה לאפשר לחברי כנסת לוותר על שכרם. הצעה זו היא מיותרת, פופוליסטית ומזיקה.

ההצעה מזיקה, כי השכר של חברי כנסת הוא סביר מאד, רחוק מלהיות גבוה או מופרז, ובמיוחד בהתחשב באינטנסיביות העבודה שלהם ובהיקפה. יש חברי כנסת שלא צריכים את השכר כלל, ויש כאלה שצריכים מאד את השכר כדי לסגור את החודש או אפילו כדי לשלם את חובות קמפייני העבר (התמודדות בפריימריס על מקום ברשימה זה סיפור לא זול). הפחתה וולונטרית על השכר כולו או חלקו, יביא ללחץ קבוצתי וללחץ ציבורי על חברי כנסת נוספים לוויתורים שאינם יכולים להם. התוצאה תהיה שבכנסת יהיו בעיקר שני סוגי אנשים – מיליונרים שלא צריכים שכר, וקומבינטורים שמסתדרים היטב בלי שכר על השולחן. זה בדיוק המצב אצל הרבה חברי עירייה שלא מקבלים שכר על הדוכן, וכולם יודעים מה קורה מתחתיו. לא צריך להביא את הבעיה הזו לרמה הארצית.

ההצעה מיותרת, כי מדובר בכסף קטן מאד עבור הציבור, וחבר כנסת שאין לו צורך בשכר, יש לו הרבה דרכים להחזיר את הכסף הזה לשימוש הציבור. השארת השכר בקופת חשב הכנסת היא לא הדרך הבלעדית, ובטח בלעדית עד כדי הזדקקות לשינויי חקיקה. חבר כנסת שחושב למשל שחסר כסף לבתי ספר, אז שיתרום את השכר שלו לאיזה בית ספר שירצה. חבר כנסת שחושב שצריך לממן ישיבות, יכול פשוט לתרום לישיבה. באופן הזה, הכסף יגיע ישירות ובאופן אפקטיבי למטרה שאותה מעוניין חבר הכנסת לקדם, והוא יוכל להציג זאת בפני הבוחרים שלו. השארת הכסף בקופת החשב לא תקדם שום מטרה, זה רק יסרבל למנהלת החשבונות את עבודה.

ההצעה הזו פופוליסטית. הצעת חוק זו לא נועדה אלא לייצר רעש, כדי להביא לפתרון של בעיה שאיננה בעיה כלל, ופתרון לה הוא טרחנות צעקנית בעלמא.